a place we like

טווין שאדוו -ההוא מהקליפ שנראה כאילו צילמו אותו במרתפי תעשיית הפורנו התל-אביבית- והוריי פור ארט' התאחדו ליצירת מפ3 לכבוד לימיטד אדישן של הדביוט של טווין שאדווץ לצערי הוא עוד לא עלה ליוטיוב, אז אני לא יודע כל כך איך להכניס אותו לכאן, בכל אופן תוכלו להוריד אותו, מלחיצה פה. (דיירקט)

*******

גם ג'ינס ווילדר, פרוייקט המשהו-משהו-גייז, SIMPLER TIMES, ה7 אינצ' החדש שלו, הרבה יותר נויזי וקצבי מריליסים הקודמים שלו, האמת, אני די מרוצה ממנו. טוב, בואו נדבר ברצינות, הכרתי אותו רק שבוע שעבר...

(על התמונה בשביל להוריד, דיירקט)

Wigflip Records Compilation - End Of Summer 2010

וויגפליפ רקרוד הוא לייבל שאחראי לכמה ניו אקטים במצב אנדרייטד משווע ואפילו קצת מביך, הוא מטפל בעיקר בסביבות האינדיטרוניקה הפסיכדלית המחתרתית או הסתם ביזארית: run DMT, האפי פאמלי (שהקימו את הלייבל), DO WHILE... וכו' וכו', לכבוד סוף הקיץ הרשמי -של בולטימור בכל אופן- הם החליטו לזרוק איזה מיקסטייפ חינמי באתר הרשמי שלהם שמסכם את היצירה של המוזיקאים בלייבל. כמובן שהמיקסטייפ בחינם:

הורדה (מדיהפייר) // מאתר הלייבל (לאנשים שפוחדים מפיראטים)

אפשר למצוא באתר הורדות לעדו סינגלים או אלבומים שהציעו את המוזיקה שלהם בחינם, דפדפו, זה שווה את ה2 דקות הממוצעות של כל שיר שהלייבל הזה מוציא תחת חסותו.

halloween mixtape

כמה דברים:

• מצטער אם הוא קלישאתי אין לי ניסיון גדול במיוחד בהכנת מיקסטייפים.
• אין לי מושג בשיט איך לעשות לערוך את כל השירים לשיר אחד ארוך ולכן פשוט תצטרכו לשמוע שיר שיר או לשמוע את כל המיקסטייפ (אם עדיין אפשר לקרוא לו ככה) ביחד או פשוט להוסיף את כולו לפלייליסט אחד נפרד בפלייר.

50.77 MB

TRACKLIST:

NOISE RAMONES- THE BOREDOMS

DOG SHELTER- BURIAL

BIRDS- CRYSTAL CASTLES

FRIGHT NIGHT (NEVERMORE)- ARIEL PINK'S HAUNTED GRAFFITI

YOUR WORLD IS NIGHT- SLEEP ∞ OVER

SHAKING HELL- SONIC YOUTH

EXORCISM OF THE HIPPIES - MATER SUSPIRIA VISION

GOTH BB RITUAL VERSION - RRRITUALZZZ

NO GHOST - BLACK DIAMOND HEARTED BOY

I'M NOT DONE- FEVER RAY

HALLOWEEN MIXTAPE010 (הורדה)

אלון, אם אתה רואה את זה, אני צריך שתוריד ותנסה, אני חייה להבין איך מכינים את השיט הזה.... מכל הבחינות.

TV GIRL

יכול להיות שמדובר בקונפורמטיות שמתעצבת בתוכי, אבל הסינגל IF U WANT IT של הניו אקט TV GIRL ממש תפס אותי

I GUESS I"LL JUST HAVE 2

FUCK MEXICO HOTEL. BRING ME THE GIRLS!

הולי שיט! הרסס הזה זה הדבר הכי כיף שיכל לקרות לי בימים האחרונים.
הרכב האינדי פופ ה-טוב, מה לעשות?- יחסית נורמלי הזה, אבל הטוב במיוחד שהגיח לחיינו שנה שעברה עם S/F מממממממממש מעולה, זרקו עלינו את HEARTBREAKER, מהEP האבא שלהם BROKEN DREAMS CLUB שיצא ב22 בנובר השנה. סה"כ אין בשיר הזה משהו שלא שמעתי קודם, אבל אני לגמרי אמביוולנטי עניין: מצד אחד הם ללא התפתחו לשום מקום, וזה מבאס את התחת מדצ שני זה לא שונה ממה שהיה "אז" וממש אהבתי את מה שהיה "אז". אוף, חיים...


אתם יכולים להוריד את השיר מהלייבל, מצורף גם מכתב שכריסטופר שבעצם מסכם את מהות הEP.
בתיאבון(:

y y y

באמת שאיפשהו כבר שנה שעברה נמאס לי מגל הצ'ילווייב. ממש אהבתי אותו בהתחלה, אבל התקוות שלי היום שהוא יהיה שם, יעלם ויום אחד עוד יזכה לאזיה רבייבל מרענן, הבעיה היא שהוא נשאר, גם אחרי שהוא מיצא את עצמו לגמרי.
אתמול התחלתי לעבוד עם RSS, וזה בינתיים עובד ממש נהדר. לא חשבתי שהRSS יושיע את הצ'ילווייב מגזר דין המוות שהבאתי לו, כי לא חשבתי שלRSS שלי יש קשר, אבל היום הוא הקפיץ לי איזה פוסט מהבלוג אלטרד זונס, שהביאו איזה קו פרימי ללהקה עלומה - אני מניח שיחסית. אני פשוט לא הכרתי אותה קודם, זה הכל.- מדובר בהרכב, צ'ילווייב כמובן, במבט ראשון לא נראה שונה במיוחד, סיים שיט, אבל אז הגיע הפרט ששינה את הכל: הם מיפן. יפן מבחינתי היא דבר יוצא דופן, כל דבר שיוצא משם שונה בדרך שלו אבל במהות הוא אותו הדבר, וככה גם עם MEXICO HOTEL, שכנגד כל הסיכויים נכנסו לאייפוד שלי היום. אלוהים ישמור הכתיבה שלי משעממת וילדותית במיוחד. שאני קורא את זה אני בטוח שדיווחתי על ילד שנקע את הקרסול בבריכת הכדורים בג'ימבורי...
טיזרים לEP שלהם:

INDIE ZOO

זה לא סוד גדול שלעולם האינדי יש חיבה גדולה לשמות מוזרים עם חיות למיניהן או חיות כשם עצם. אני לא בטוח בקשר למה שאני, אבל אני שחבו שהחיה הנפוצה ביותר באינדי היא דוב. ברצינות. יש כל כך הרבה הרכבים שהמזוקיה שלהם ממש מפארת את החיה הזו. אני חושב שבמידה מסויימת דוב הוא חיה דו-קוטבית. מדצ אחד הוא נורא חמוד, מדצ שני בטבע הוא נורא מאיים -לא מדבר מתוך ניסיון.-, בכ"מ, לפי הפרסומת של חברת הגבינה המצרית פנדה, רצוי לא להיתקל בדובים גם בסופר (ראו גיף).
אני חייב להודות שלשמות של חיות יש כ" כ הרבה מוניטין עבורי בעול האינדי שכשאני רואה שם של חיה בהרכב חדש, אני בודק אותו באופן אוטומטי. אני חושב שזה משעשע. חברים שלי חושבים שזה פאתטי. בעיקר שבסוף יש מה לשמוע...

Twin שד(וו)

אני לא אוהב את זה בשום מקום. בכלל. בעיקר לא על כל הוול שלי.

*******

אני ממש לא מכרי את טווין שאדוו עצמו. אפילו שמצאתי את המוזיקה שלו עוד לפני שהוא היה מרוח בכל חלק בפיצ'פורק, הוא לא עניין אותי במיוחד. בעבקות שיחה עם חברה, שיר שלא נתקע לי בראש, SLOW. העניין הוא, ששמעתי את השיר בידח עם הקליפ שלו. החוויה של הצפייה בקליפ הייתה אחת מהחוויות היותר מצחיקות שעברי בימים האחרונים בכלל. כל העניין הוא בעצם פארודיה על פרסומות לקלווין קליין ג'ינס, ששודרה לתקופה מסויימת בארה"ב ולאחר מכן הוסרה כי כמה אנשים מצאו את הפרסומת פוגענית. כל המעטפת הזו בעצם מביאה את חוויית הצפייה ביחד עם האופי של כל הקליפ לרמה מקסימלית של הומור. כשניגשים אל הקליפ בפעם הרשונה לא מבינים מה הNSFW עושה שם, בערקון לא מבינים מ עושה שם עד החלק -סהירות ספויילר- שהוא מוריד חולצה, וגם זה לא עד כדי כך נורא, אבל אחרי שמבינים את כל העניין כולל הפרסומת, יכולים להבין מאיפה הנוט סייף פור וורק מגיע. הבעיה האמיתי היא שלא מבינים את זה בהתחלה, ועד שבינים את זה כבר מתים מצחוק.

כל הקליפ בעצם נראה כמו בדיחת פורנו אחת גרוע. ג'ורג' עצמו נראה כמו מחווה גרועה לשחקן פורנו ממוצא מכסיקני שלא מצא עבודה כפיליפינית אז החליט לרדת למחתרת סרטי הפורנו, עם שיער א-לה אייטיז ומוסטש פורנו גרמני בולט במיוחד. האיכות של הצילום היא בכלל קצת אייטיזית -אולי בגלל הפרסומת עצמה. אפילו שהגיעה מהניינטיז-, והלוקיישן נראה כמו מרתף של מחתרת הפורנו בתל אביב. מה שמצחיק בעצם, זה שאחרי כל אלו- הוא בכלל לא רע! 

SLOW

הפרסומת

FrontWoman

הרגע שהגעתי ממנו אל האינדי הוא לכאורה העולם שהכי לא קשור אליו, מטאל. ולמעשה אני התחלתי מהסוף, מהדרון והנויז והתקדמתי אל עבר הנורמטיביות -היחסית- בצורה די מהירה, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שהגעתי מעולם בלי יותר מידי הערכה לקול הנשי מלבד כמה ז'אנרים ולהקות שאמנם שם בצורה די דומינטית אבל גם די זוטרים באותה המידה -פרדוקסלי אז איט איז- ועולם האינדי לגמרי שינה את התפישה המעוותת הזו עד לכדי שרוב המוזיקה שלי כיום מכילה לפחות אישה אחת מקדימה או מאחורה -אוקי, זה פשוט אירוני-. לאורך השנתיים האחרונות נתקלתי בכל מיני גוונים של נשים בעולם האינדי והאלטנרטיב ומידי פעם צצה איזו אחת חדשה -ע"ע- צבעיימלחמה-. גיליתי נוחות וגוונים נהדרים וממכרים במיתרי הקול הנשי. בבלוג הקודם אפילו הקדשתי מיני פוסט לעניין. בדר"כ לא ממש מוקדש להן ז'אנר משלהן, או שלפחות אני לא יודע אל אחד כזה מלבד הriot grrrl. בהתחלה כמובן הופתעתי לגלות שהליברליות הזו הגיע מכיוון הפאנק, אבל אז גם התחלתי להתעמק שם והבנתי מאיפה זה מגיע. תסכול. סביר להניח שאם מישהו(י) היה בכלל קורה את זה הייתי מקבל בראש, אבל אני חושב שיצירה הנשית באיזשהו מקום באמת התחיל מתסכול מסויים, אחרי שנים שהיה אסור להן את זה ואת זה ואת זה וגל פמניסטי ראשון. ושני. ושלישי. ועדיין המשכורות לאותה עבודה לא שווה והכל עדיין מתנדנד, אבל היצירה הנשית כבר שם, והאמנות הפכה להרבה יותר ליברילית לצורך העניין- רק בערך מאמצע המאה ה19 וכל המניפיסט הזה התחיל כבר איפשהו בזמן המהפכה התעשיתית. אני לא חשוב שנדיר היום למצוא אישה דומינטית בהרכב, ולמעשה בז'אנרים מסויימים אני לא יכול למצוא קול מתאים יותר מקול של אישה -צ'ילווייב, לדוגמה- . האישה הראשונה של האינדי והאלטרנטיב -לפחות הראשונה שלי- הייתה אחת מהנשים האהובות עלי עד היום בכלל- קים גורדון מסוניק יות'. ובכלל אני חושב שזרם הנו-ווייב הניו-יורקי הביא איתו הרבה מהבלבול המיני במוזיקה ואפשר סוג של נקודת מפנה בכל התהליך שהוא בעצם מהווה סוג של שילבו בין הרויט-גרררלל לפוסט פאנק -שאם אני לא טועה נשלט, או לפחות נשמע מדברים בצורה כמעט טוטאלית-, והביא את הסצינות האנדרגאונדיות של תחילת שנות ה80 לתפנית מינית, אבל לא גמורה, אלא אנדרוגינית, הן מבחינת מהות המוזיקה, הן מבחינת מי שעושה אותה והן מבחינת איך שנראתה -מבחינה פיזית, כלומר חברי הלהקה עצמם-. משם לאט לאט כבר התחילה המגמה לחלחל אל תוך כל סצינות הנישה וכמובן שאל האינדי רוק -שלכאורה רק התפתח כמובן, למרות שבמדיה מסויימת תמיד היה שם בתור אידיאולוגיה, אבל לא תמיד היה לו טון משלו-, עד להיום שסצינת האינדי כבר מלאה בהן.

People eating beacon all across the nation

תמונות לו-פי. מחמם את הלב. לקראת יציאה אל עבר השומקום.

תחתונים - קאלוין קליין. גרביים - H&M.

Shock The Monkey

פתיחת בלוג תמיד היה דבר של מה בכך עבורי, באמת. אינספור בלוגים עם השנים. בכל זאת, לפתוח את הבלוג הזה היה סיפור שונה לגמרי, כאשר הוא למעשה אמור להוות עבורי פלטפורמת כניסה אל עולם בלוגינג בוגר, מוכשר ואולי גם נאמן יותר. ההצלחה שלי בישראבלוג הייתה יחסית, היו תקופות נהדרות והיו כאלו שהן ממש על הפנים, כמו זאת עכשיו. רק שזה גרמה לי להבין כמה אני חייב לעלות על במה חדשה ולהתחיל את הכל עם דף, שהוא למעשה אפילו לא חלק. אני רוצה להאמין שאני מתחיל כאן עם דף פוליו. כל מה שאני צריך זה להכניס את המילים אל תוך השורות. בלי שיצא לי עקום, בלי רווחים גדולים מידי בין השורות. עם דיו בלתי נדלה כמו האינטרנט, אני רוצה להאמין שיהיה כאן יותר קל.

אני עומר, אני בלוגר כבר המון שנים בישראבלוג, מתעסק בעיקר במוזיקה -על כל גווניה-, אפנה, תרבות אינטרנטית ומדיה בכלל. אני ככל הנראה לא מהמוצלחים שבינינו, כי סה"כ עולם הבלוגינג הזה יחסית חדש שלי, שעד שני הבלוגים האחרונים שלי הייתי עסוק בעיקר בכתיבה אישית עם ציפורן חודרנית במיוחד. בין היתר כמובן, אני חוטא בכתיבה בעיקר אל התיקייה, בעיקר שירה, בעיקר מודרנית, לא נראה לי שיצא ליל פרסם כאן יותר מידי מהשיט הזה, אלא אם זה משמ מתחבר לי לקטע מסויים. בבלוג האחרון שלי פיתחתי אובססיה לפוסטים שקשורים באופן ישיר מאד ובנויים באופן ברור מאד משירים בלבד והבאת קליפים מיו-טיוב, אני באמת אשתדל לעשות את זה כאן כמה שפחות.
בין היתר התעסקתי גם בעיצוב, רק שכרגע אין לי פוטושופ, אז זה ממש לא משנה.

חשבתי הרבה איך בעצם לבנות את הפוסט הראשון: מאיזה חומרים, כמה ארוך, כמה קצר. הפוסט הראשון הוא אולי כמו ההתרשמות הראשונה של קוראים מהבלוג, קצת קשה לי להאמין שהוא ממש קובע את טון הבלוג, למעשה אני רוצה להאמין שאחרי פוסט כזה הוא לא יקבע את הטון הכללי, אני לא אדם כבד במיוחד בדר"כ, אני אפילו די מצחיק לפעמים. יש לי הומור משלי, ובגדים משלי ואני רוצה להאמין שאני לא יציר פיצ'פורקי בלעדי ושיש לי גם טעם משלי.

אוף, נמסא לי להיות כזה כבד, אני באמת צריך להתחיל להיות כמו פעם, או לפחות כמו שאני בחיים האמיתיים, אולי זה הפחד פשוט שמה שאני בחיים האמיתיים זה האני הפחות נכון, או פשוט אני שאני לא אצליח להוציא אל תוך המקלדת.

טוב, כדי לגמור את זה בצורה ממש נחמדה, אני אקשר לכאן שיר נחמד, קצת ישן, ת'ו: