איזה בית?

הייתי ביומיים האחרונים בטיול השנתי המצחיק והנורא ביותר שיצא לי להיות בו, וזו בערך הסיבה שלא עידכנתי, חוץ מזה, סתם לא היה לי כל כך מה להגיד, או משהו חדש ומגניב, בכל אופן, חזרתי וכבר נהנתי מכמה שטויות שמצאתי משוטטות להן ברשת.

***************

היי פארק עושים וויצ' האוס, כמו הרבה מאד אמנים שוליים בשנה האחרונה, אבל הם שונים משתי סיבות: האחת היא היא שפשוט מבינים אותם, דבר שלא כל כך נפוץ בוויצ' האוס הקלאסי שמתאפיין בלו-פי-יות שעולם האינדי לא ידע כמוהה. ושנית השפעות הסאוט'רן היפ-הופ באמת מורגשות. ולא סתם מורגשות, הן בערך עמוד הטווח של המוזיקה שהם עושים. אני חייב רק להזהיר, יש קטעים מיותרים לגמרי, כמו המפ3 שאני אביא בהמשך, אבל הEP עצמו מעורב לגמרי. חלק מהשירים חסרי טעם לגמרי וחלק מהשירים נשמעים כאילו הם עלו ישר מהגיהנום -במובן הטוב של הביטוי, שמדובר בוויצ' האוס, כמובן-, אבל אני מביא את המפ3 הזה כדי שישאר לכם טעם לעוד, כי הוא באמת מראה כאן התפתחות טובה לEP שלם.

mp3: high park- Kristallnacht // EP:  s/t

***************

זה אולי ישמע דבילי לגמרי, אבל באמת שאין לי כל כך מה להגיד על וואלש. הוא עשוה מעין הכלאה בין הצ'ילווייב לדאבסטפ, שתי ז'אנרים שהצליחו למצות את עצמם קצת מעבר לרצוי בשנים האחרונות -למעשה בעיקר הצ'ילווייב, שרק שנה משוטט חופשי והוא כבר מתחיל להמאס. הדאבסטפ כאן כבר יותר זמן-. למעשה עד שלא שמעתי את הEP שלו לא חשבתי בכלל ששניהם אמורים להתחבר בצורה כלשהי לכדי ילד חדש, התוצאה ללא ספק טעימה, השאלה אם הציפיות שוות את זה, או שהוא עוד אמן שנצטרך לחיות על EP וסינגלים בוטלגיים שלו. התיאור הטוב ביותר שהמוזקה שלו יכולה לקבל יהיה אם תדמיינו לעצמכם שאתם סופרים סוריאליסטים -נניח... קארל צ'אפק!-, אתם יושבים רגועים בים וכותבים לעצמכם טיוטות מדהימות לסיפורים הבאים, וכל דבר שאתם כותבים מתגשם. לפחות לי זה נשמע ככה - כמובן סוריאליזם נחמד שכזה, לא דרגונים שמאיימים להשמיד כורים גרעינים אימתניים וחחלליות מרצדות עם אורות ניאונים וחייזרים מרובי רגליים ירוקות. משהו יותר מרגיע, בכל זאת- צ'ילווייב. כמו שאמרתי, קארל צ'אפק שכזה, משהו אופטימי יחסית.-

EP: Walsh- Smoke Weed About It

mixtape 0.1

-אין קשר בין המצולמים הנ"ל ולמיקסטייפ. אכזבות בחוץ בקשה-

childhood- blue velvet

 white fence- lillian wont you play drums?

school knights- lunch money

warm waves- 2710

ice cream shout- tattoed tears (metrotune remix(

rollerskaters- boyhood

atlas sound- green glass bottles

of oceans- in love, not limbo

white ring- felt u

slow loris- la la swim

neon indian- sleep paralysist(com truise remix(

golden staph- old adage
מדיהפייר (76.94 MB)

לא הספקתי להכניס את זה למיסקטייפ כי מצאתי את זה ממש הרגע, אבל זה פאקינג טוב מידי בשביל שזה יהיה אמיתי.
זה מין שילבו בין גליצ'-פופ-ר'נ'ב, מדהים, הלאסט.פמ הולך להיות מפוצץ בטראק הזה...
ביטים רזים, על מלודיות שבירות עומדים על קול עדין ובסיס מוזיקלי יציב, פרובבלי די נקסט ט'ינג.
MP3: Mark Barrage- Rubicon Drive

דעה: פיצ'פורק איבדו את עצמם

סליחה על כל שגיאת הקלדה שתהא בפוסט הזה, אני עייף נורא, ואין לי כוח לבדוק כרגע כלום...


מי שקרא בבלוג הזה קצת כבר הבין שלפני שכל בלאגן האינדי הזה התחיל אצלי, שמעתי מטאל. באיזשהו שלב הגעתי לנקודת מפגש שבין המטאל והאינדי, שם בעצם פגשתי לראשונה את פיצ'פורק -כלומר, פגשתי אותם כמה פעמים כבר לפני כן, אבל הייתי בטוח שאני יותר טוב כי אני שומע מטאל-, לאט לאט המטאל דעך, והכל הוחלף בכל מיני צעצועים חדשים שקיבלתי מפיצ'פורק, עד כדי כך שהצעצועים הישנים שלי מאוכסנים בתיקיות נשכחות במעמקי ההארד-דיסק. במשך שנתיים שלמות חייתי ונשמתי כל שטות שפיצ'פורק נתנו, בלי להתווכח, בלי לצעוק, בלי להביע דעה. טיפש לכל דבר. בעיקר בחודשים האחרונים, משהו שהתחיל בערך מתחילת הקיץ, משהו שהשתנה, כבר לא כל כך אכפת לי ממה שקורה שם, אני חושב שבאיזשהו שלב כבר הרגשתי את המנטאליות שם משתנה, משהו מתחיל להסריח, ושפיצ'פורק מסריחים- כולם מריחים. הגודל של הדבר הזה כבר לא מצחיק, ועם כוח גדול מגיע ריח גדול עוד יותר -אחרי שנראה כאילו בעצם פיצ'פורק ויתרו על כל אחריות שהייתה להם-

נקודת התפנית מבחינתי קרתה ביום שני האחרון, שאלבום המופת של קנייה ווסט קיבל 10. כבר כמה זמן זה מרגיש כאילו פיצ'פורק סטו מהמסלול, ממגזין אינדי אינטרנטי הם הפכו למשהו הרבה יותר גדול, הרבה יותר גרנדיוזי, והם יודעים את זה, בהתחלה הם השתמשו בזה כדי להעלות להקות אינדי למודעות ציבורית, אחרי זה זה היה נראה כמו מין אקט מחאתי למחיצת הכבוד שכן נשאר לNME, ועכשיו סטיית המסלול הזו נראית כאילו עברה למסלולים אחרים לגמרי שנראה כמו מסע הוכחה שלם לזה ש"לפיצ'פורק יש גדול יותר".
פיצ'פורק, מנסים בכל כוחם לחזק את התדמית שלהם כבעלי אמירה בלתי ניתנת לעירעור גם בתרבות הפופולרית-מיינסטרימית.
האלבום של קניה באמת טוב, ממש, אולי אפילו באמת 10. אבל ביום שאחרי זה האלבום של ריהאנה מחץ את הדביוט של ניקי מינאז', בכל מובן המילה. גם בציון ובטבלה הראשית, ניקי היא אמנם לא האינדי בהתגלמותו, או האינדי בכלל, אבל לפי כל עמת מידה היא הייתה אמורה להיות הרבה יורת חשובה לפי'צפורק מאשר ריהאנה. או למשל, ביקורת על "מאנסטר פיים" של ליידי גאגא בתחילת השנה, שקיבל 7.8 והכניסה המשולשת שלה לטוף 100 טראקס של 2009. או הוורשיפיות הכמעט מגוחכת לרובין, שאמנם התחילה כאינדי- אבל כרגע ממשיכה את דרכה בתלם.

זה לא שאני מעתצבן, על תרבות פופולרית ומיינסטרים, אני בעצמי חובב לא קטן של כל הפיצ'פקעס המוזיקלי הזה, אבל העיקרון הפיצ'פורק-אי, לאט לאט נדחק למטה ע"י עקרונות מיינסטרים, שככל הנראה פתאום נראות הרבה יותר רלוונטיות לעורכים. הרבה יותר ביקורות פופ, הרבה יותר כניסות של אמני תרבות פופולרית לחדשות ולבסט ניו מיוזיק. אני בעצמי כבר לא מרבה להכנס לפיצ'פורק, כי מצאתי את החלופה האלטרנטיבית והאותנטית יותר- בלוגרים, בלוגים, בלוגספירה, רסס.
אני חושב, שפיצ'פורק הבינו שהפסידו מהרלוונטיות שלהם כלפי עולם האינדי, האלטרנטיב וסו קולד- "היפסטרים" לאט לאט לבלוגספירה העולה על מוזיקת אינדי. כאשר לכל להקת שוליים יש באנדקאמפ ותוכל למצוא אותה בלאסט.פמ. פיצ'פורק הפנימו שהאמירה שלהם בעולם הזה, פשוט כבר לא רלוונטית כמו פעם, אז הם מתחילים באיזה תהליך מהפך קטן. נכון לכתיבת שורות אלו, האינדי ברובו עדיין שולט על פיצ'פורק, אבל המיינסטרים כבר מספיק דומיננטי בתוך האתר.

אני לא יודע איך לסיים את הפוסט הזה, כי הוא נראה כמו החותמת שאומרת שנגמרה הדרך המשותפת שלי עם פיצ'פורק. וזה קשה כי הם עבורי, אחרי הכל אלו שגאלו אותי מימים של דיכאון אינסופי, ניטים וכנסיית השטן. זה פשוט היה בלתי נמנע הפעם, זה כמרגש קצת כמו בן שרואה את אבא שלו מדרדר לאלכוהוליזם, או מפתח מגלומניה מורטת עצבים. הכוח הזה משכר. הכוח להשפיע על תרבות גדולה יותר, נרחבת יותר, טיפשה יותר (?), אז זה מתחיל בשוט, ואז זו לגימה ממש קטנה, אבל זה נגמר בכל הבקבוק, ובסוף הבקבוק נגמר. ואז צריך עוד אחד, ועוד אחד, עד שאי אפשר להרפות, אי אפשר להמשיך בלי זה. כי כאמור, אחרי שפיצ'פורק יהפכו למגזין מיינסטרים לכל דבר, ומתישהו יהפכו ללא רלוונטים שוב, לא יהיה להם בית לחזור אליו. אף אחד לא יתן להם את הספה שוב.

כל היום שיחת נשים

 אלו כבר לא חדשות כל כך חדשות, אבל אלו ללא ספק המשמחות ביותר- לפחות עבורי בשבוע הזה:

הלייבל עם השם הכי מגניב -אחרי אמא+פופ- איליגל ארט, הלייבל שאחראי למי שלדעתי הוא המלך הבלתי מעורער של עולם הבאסטרד פופ, גירל טוק, נתן לנו להורדה פור פרי את האלבום ה החדש שלו. באמת מדובר בגאונות שלמה, לפחות לפי דעתי מדובר באלבום הכי טוב שלו עד עכשיו. אם יש משהו שממש קל לשים לב אליו, זה על התוספת הגרוטסקית בהיפ הופ, ובהוספת יותר קטעי שוליים -לא עד כדי כך שוליים, אבל בלא' סאבת', פוגאזי, אלקטריק לייט אורקסטרה, ניין אינצ' ניילס, אלו לא שוליים אבל הם לא היו מצויים במיוחד בעבודות הקודמות שלו- ובין היתר גם כל מיני תראש פופ -ע"ע: מיילי סיירוס- האמת שהרבה חלקים קטנים מהטראקים עצמם היה אפשר למצוא בסרט הדוקומנטרי הקצר על הופעת הNYE שלו בשיקגו.

ההההההורדההההה

אולה צ'יקיטה

אני בטוח שכל מי שהגיע לבלוג הזה בדרל זו או אחרת- כבר שמע שטורו וואי מואה קבע את תאריך היציאה של הLP החדש שלו, אנדניט' דה פאין- שיצר ב22 בפוברואר, 2011. אם בכל זאת לא שבעה נפשכם מאמן הצ'ילווייב האגדי, אולי תשמחו לשמוע שהאוסס- צמד צ'ילווייב -כבר לא ממש- עלום שם החליטו להוציא רימיקס לאחד מהשירים היותר טובים של השנה, טאלאמק, השיר שהכניס אותי לעולם הצ'ילווייב ופאקינג גרם לי להבין למה כולם מרוצים את וושד אאוט -זו לא טעות מטופשת של טירון, אני מתכוון לוושד אאוט הפעם-. בכל אופן, אני לא חושב שיש משהו יוצק צ'יל מהקאבר הזה, אפילו לא המקור:
MP3: Houses- TALAMAK Toro y Moi cover

***************

ספקולאטור, פרויקט של ניק ריי מלוס אנג'לס. כל הדבר הזה הוא מעין שיכרון חושים שמגיע במסווה של צ'ילווייב מתוחכם, שמערב -לפחות ככה זה נשמע- בערך כל צליל ששמענו עד היום אל תוך שירים בזמן מינימלי והופך אותם להנאה אמיתית. חוסר ההבנה הכללית שלנו לגבי מה שהולך במוח שלו גורם לזה להשמע כל כך רגיל, כמעט כמו שיעור מתמטיקה- רק שכאן באמת נהנים!
MP3: Speculator- I Wait All Day
MP3: Speculator- Pure Ecstasy

***************

MP3: Invisible Force - The Dream Is Over

למעשה אפילו אין חלכם טעם לשאול מזה הדבר הזה, כי באמת שאין לי מושג, מצאתי אותי בעת שיטוט בבלוגי מוזיקה, אבל לא הצלחתי למצוא על הדבר הזה שום רקע. זה פשוט צ'ילווייב הזוי ונהדר, שהמונח צ'ילווייב כאילו נפל עליו בטעות. זו פשוט מוזיקה מתחת לשכבה חמימה, לו-פי-ית וממכרת של הבנה עמוקה באוזן האנושית.

bbb

**************

טריפטיידס הם טריו של מגל הסארף-גאראז'-רוק שכרגע מנגנים בחניה של אחד מהם באינדיאנה ככל הנראה. אני חשבו שאני אוהב את זה, אבל בערך כמו גייסמ אני לא יודע בדיוק להצביע מה נחמד בזה כל כך, כאילו זה קלירלי לא מדהים במיוחד, זה פשוט נורא נחמד וזה העביר את הזמן ממש טוב, לשמוע את הEP שלהם, אבל אני חושב שיש לי דברים יותר טובים למחלא את האייפוד בהם. בכל אופן כדי לכם לנסות. את הEP אפשר להוריד בבאנדקאמפ שלהם, עם יכולת בחירה לכמה את רוצים לשלם -כן, אפשר גם 0- (bandcamp) -אצלי לפחות, יש בעיה עם טראקים 1 ו2 ולא יצא לי לשמוע אותן עדיין-

**************

יות' ספורטס  ט'ם פארקס -כן כן, זה הספיק לבשתנות יבום הזה שעבר בינתיים, מאד מפתיע.- הם עוד ווירדוס שעושים את הדרים פופ שלהם מסונת'ז וטוב במיוחד, למען האמת לא באמת הצלחתי למצוא הורדה לEP היחיד שלהם. אני יודע שהם עשו רימיקס לליל' וואין ושהם בכלל לא רעים, יש אפילו כמה קליפים בוימאו:

Youth Sports - "Trees" from Youth Sports on Vimeo.

Youth Sports - "Tropicalies" from Youth Sports on Vimeo.

Youth Sports - "Thief" from Youth Sports on Vimeo.

http://themeparks.bandcamp.com/ הבאנדקאמפ  החדש שלהם. כולל הורדה לרימיקס של ליל וו'ין

**************

אסטייט של בואט עושים שילוב נהדר בין פופ לבין הז'אנר הנשכח ביותר של העשור בקודם- פריק פולק ואיכשהו כל זה נשמע כמו סינגל לא מוצלח ואנדרדוגי במיוחד מסיקסטיז. זה יצא להם טעים! עם הפקה רזה במיוחד, ווקאלס פושרים, גיטרה שגובלת בקלאסיקה, בס כמעט עלמותי ותופים בסיסיים לגמרי הדבר הזה נשמע כל כך כיף שבא פשוט לשבת ולשמוע, בלי לעשות שום דבר אחר. ד"א, משהו בה די הזכיר לי את עמית ארז -שמאד אהבתי פעם, אבל זה כבר לא זה-

MP3: Estate Sale Boat- Transmission Eyes

Lovegrenade

לאבגרנייד הם להקת לו-פי פסיכדליה תל אביבית שלא מזמן נתקלתי בMP3 שלה. למשעה שנתקלתי בהם הייתי לגמרי בעננים, זה כבר ההרכב השני מישראל שאני מגלה השנה ובעצם ממש אוהב, וםג להרכב השני אגב, יש אהבה בשם (טייגר לאב, יו נואו. פוסי קוקיין הפך להיות אחד מהשירים הנשמעים ביותר באייטיונס שלי. באמת מעולים.). העניין הוא שאני באמת מתחיל להרגיש גאווה קטנטנה -תרבותית לכל היותר, אני לא הולך לפתח פטריוטיות או משהו- להיות ישראלי -דבר שהיה קשה להתגאות בו בשנתיים האחרונות- עוד הרבה ביטחון, נתן לי הלאסט.פמ החדש -שמסנתכרן עם האייטיונס כל כך נהדר עם הסקרובלר שבעצם מאפשר לעניין הזה לקרות ושאני אהhנה ממנו- לפגוש אנשים מעבר לים עם טעם מוזיקלי  דומה לשלי, חלקם אפילו לא כ"כ רחוקים מהגיל שלי וזה ממש נהדר, אני באמת מקווה למצוא שם את החבר שתמיד חיפשתי.

בכל אופן, לאבגרנייד הם טריו: דודי מלכה, ערן נווה ואיתי סנדובסקי (?), והם עושים את המוזיקה שלהם ממש לא רע, יש בשנה האחרונה מין התפתחות של תרבות היפסטרית מוזיקלית אמיתית, בניגוד לשנים הקודמות שרוב התרבות ההיפסטריות הייתה בנויה בעיקר על הביגודיה של ויצ"ו ואמריקן אפרל -בעיקר!-, בשנה האחרונה מתפתחת התרבות באופן תרבותי נרחב יותר שכולל: בלוגרים, מוזיקאים, אופנה, -אני לא בטחו בקשר לבא- ואפילו בצורה נדל"נית יותר שהם מתקבצים מסביב לרחובות ספציפיים בתל אביב ובעצם מבססים את עצמי סופסוף כתרבות ראויה להערכה כמו כל מקום אחר בעולם. ד"א, שלא תטעו אני לא מייחס לחברי הלהקה שום אופי היפסטרי כזה או אחר. אני לא מכיר אותם אישית בכלל, אלא מדבר על התופעה המוזיקלית והתרבותית הנרחבת שמתפתחת -באיחור לא ממש אופנתי- גם כאן סופסוף.

(bandcamp)

MP3: Lovegrenade- Hair With Eyes

***********

ואם כבר מדברים על השנה האחרונה, אני אתחיל לחשוב על אלבומי השנה שלי, ואני מבטיח שעוד תשמעו עליהם.

***********

וגם! אריאל פינק והגריפיטי הרדוף שלו עשו סשן לפיצ'פורק TV, עד כאן הכל לגמרי מגניב ונחמד, כי מדובר באחד מההרכבים הכי טובים של השנים האחרונות. ברצינות, אחד האהובים עלי לפחוד, מלאי באזז כללי ואהדה מכל כיוון -במיוחד בשנה האחרונה-. בכל מקרה, פטצ'פורק כהרגלם שלחו גם אדן שיתעד את האירוע המלבב, הפעם הם שלחו את ארז אביסר -כן, אחד משלנו. עוד פעם. אני אומר לכם כל הפוסט הזה קשור לשנה אהחרונה וישראלים בתרבות האלטרנטיבית. וכל זה צירוף מקרים-, בכל אופן, עד כאן הכל באמת נחמד מאד, רק שהפעם, פיצ'פורק החליטו לא פחות ולא יותר לעשות גם גיפים! -קולולולולו-. 4 גיפים של אריאל פינק והגראפיטי הרדוף שלו -הוא נהיה דומה לקורט קוביין משניה לשניה. צריך לעשות עם זה משהו-

כבר לא אמביוולנטי

אני לא אכביר במילים ואעשה כאן איזו סמי-ביקורת עם מילים מפוצצות מלועזית ולא מובנות על הEP הזה, מכמה סיבות: דבר ראשון, סביר להניח שאני לא מבין את רוב המילים האלו ושנית כי אני פשוט לא ממש טוב בלכתוב ביקורות, אני לא יודע לעשות את זה. מה שאני כן יודע- זה  שמהרגע שגיליתי את הצמד הזה -לפני בערך שלושה חודשים, אני לא בטוח אם לפני או אחרי הרייזינג. לא משנה-, לא באמת ידעתי מה אני חושב עליהם. זה לא בגלל שהם לא היו טובים או כי לא הבנתי מה שמעתי, פשוט לא באמת הצלחתי לגבש דעה, כי כמו הרבה דברים באינדי -ובצ'ילווייב, בפרט-, סביר להניח שכבר שמעת הכל, כי בשנתיים האחרונות נראה כאילו הרבה מאד אנשים עם כישרון נהדר איבדו את האמביציה ליצור משהו משלהם. עד אותו הזמן, עוד לפני האיפי, ששמעתי רק כמה שירים אקראיים של גיימס, הם נשמעו לי בערך כמו כל צ'ילווייב ששמעתי לפני כן. וד"א, גם אחר יששמעתי את הEP הם נשמעים כמו המון אמני צ'ילווייב, העניין הוא שאחרי ששמעתי אותו, פשוט הבנתי מה כל העניין, אני לא חבו שמישהו בכלל ציפה שהם ימציאו את הגלל חוץ ממני. זה פשוט צ'ילווייב, נחמד, אפילו טוב, לא טורו וואי מואה, אבל באמת אחלה. נקודת המפנה התחילה כבר בשיתוף הפעולה עם אמנית הוויצ'האוס- לוראל האלו, שעשתה ממש חסד עם הסאמפלים הרזים האלו יצרו להיט שבקלות היה יכול לגרום לכל אוזן -שלא רגילה לסאונד הזה לפחות- לחשוב שמדובר בלהיט שנשכח באייטיז ולא מצא את דרכו לשום פלייליסט, אלא אם כן מדובר במסיבה של החננות מהשכבה מעל. והוא המשיך אחרי זה שיצא הקליפ לשאדווס אין בלום, שממש תפס את האוזן שלי, ממש כמעט כמו טאלאמאק בזמנו, שסיפק לי את אחת מהאירגזמות הטובות ביורת שהיו לי. בכל אופן, השיר עצמו תפס אותי וגרם לי לתהות מה באמת עומד מאחורי כל הקונספט המשונה של דגלי מדינות שוליות, קליפים עם דיילות נטולות פנים, יפני על כורסה חשמלית, מעופף אל עבר האינסוף ושתי נשים עשירות על ספה אדומה ופרסומת למשהו שנארה כמו רוטב חרדל. מה כבר יכול לחבר את כל אלו אל זרם הצ'ילווייב וההיפסטריה, אבל אני כנראה לא חכם מספיק כדי להבין מה באמת עומד מאחורי הדברים.

דנים על חולצות

אמריקן אפרל ווינטג' וצ'יפ מאנדיי וזארה. אה וכמה מהמשחקים החדשים בפוטושופ CS5, כיף כיף כיף. וכל זה בשביל דודה בשישי בערב. כמו שאמרתי אני לא מתעסק רק במוזיקה, אני מתעסק גם בכל מה שמסביב (:

תמיד נראיתי כמו הודי. אבל השורשים שלי בברצלונה...

סופ"ש

סופסוף קצת זמן לבלוג, למקרה שאתה תוהים המבחן במתמטקיה הלך קטסטרופה, אף פעם לא הייתי טוב בחרא הזה. ברגע שחזרתי לחיים נורמטיבים ראיתי שפיפסתי כל כך הרבה דברים מדהימים, ומרגשים בו זמנית.

jj
סיינסירלי יורס, הלייבל שאחראי לחבורת האניגמה-פופ הנהדרת הזו החליטו לזרוק אלינו סינגל חדש שלהם, הסינגל (אם הבנתי נכון מדובר בסינגל או חלק מאלבום חדש- שבעצם כולל כמה סימפולים ביניהם האינטרו מאלבום המופת של הxx. באמת שמדובר בשני טראקים מעולים שחבל לפספס.
MP3: jj- Let Them
MP3: jj- I'm the One / Money On My Mind

 Games

כבר התייחסתי בבלוג הזה לא מזמן לצמד הפסיכדלי-צ'ילווייבי בספק וגם ליחסים האמביוולנטים שלי אליהם, בכל אופן הEP החדק שלהם כבר יצא ועדיין לא יצא לי לשמוע אותו למען האמת, אבל הם גם הוציאו קליפ חדש- ביזארי וחסר תכלית שכולל מפת עולם עם קרני אור מוזרות, דיילות חסרות טעם ויפני כל כיסא מעופף לרקע תמונות של מקומות בעולם ומגדלי תאומים עומדים על תילם כאילו הם מבקשים להתגרות בתרבות החברתית הפוסטמודרניסטית ולהיות חלק כל כך גדול בה בו-זמנית.

Young Magic
יאנג מג'יק הוא ניו אקט בצילו של מפיק מוזיקלי/סינגר שעושה את העבודה שלו ממש מעולה, אם זה בעריכת הביטים הנאו-סול-יים, והשילוב של הוקאלס שלו בתוך כל הבלאגן המרומקס והמסופלס הזה של הילדים צועקים ברקע ותופים שנשמעים כאילו פיתחו סכיזופרניה אל מול הקול הנוח והכמעט נורמטיבי שלו.
MP3: Young Magic- You With Air

Melted Toys
עם שם כמו מלטד טויז לא יכולתי שלא לחזור לילדות מלאת הפירומניות שלי והצעצועים הישנים של האחים הגדולים שלי שהתעקשתי לשחק רק בהם, ואפשר להגיד שהמפגשים שלי עם -רוב- הצעצועים החדשים שקיבלתי נגמרו ברע, כי אין מה לעשות שיש לך את הואן של צבעי הנינג'ה ואת כל צבי הנינג'ה+שרדר מלא סופרמנים וספיידרמנים ובובה אחת שעברה התעללות של רובין -בלי באטמן-, חוברות קומיקס ובובות של קאפיטן אמריקה, פלאש וספרי מד"ב, הילדות שלי הייתה אחד מהשנים היותר מתוקות בחיים שלי -אפילו שהיא נגמרה די ברע-. אותו הדבר עם מלטד טויז, לו-פי-ר'נ'ב-פופ שנשמע קצת כאילו נלקח מסאונדטראק של משחק וידאו משנות ה80 המאוחרות, אני חייב להודות שאפילו האנמיות של השיר לא מנעה ממני להינות, ואפילו קצת להחזיר אותי לילדות שלי -לא שיהא רחוקה, כן? היא פשוט נגמרה בבום אחד עצוב-
MP3: Melted Toys- Wild Waves

Jen-O-cide

אני עדו פעם אמטער שאין לי זמן, אבל פשוט אין לי זמן, אז היום אני אאכיל אתכם במקום במלא ני אקטים עלובים -מצטער על זה, אגב-, בניו אקט(ית) אחת שהיא פשוט מממממש איכותית.

ג'נוסייד, היא בלונדינית, היא אמריקראית, היא עושה אלקטרופופ והיא לא טראשית כמו שהיינו מצפים. למעשה הביטים שלה והכלל ההפקה והמאסטרינג סיגלו לשירים שלה מעין אווירת אייטיז נעימה, שגורמת לי לחשוב אם היא הייתה כל כך טובה גם אם היא לא הייתה תקוה במילניום הקודם -דבר שאני בדר"כ לא מברך בלי הסמיכות של המילה "רבייבל"-. היא למעשה לא באמת חדשה בתחום והיא מגששת פה ושם בכל מיני להקות פופ מחתרתיות -פופ: ז'אנר מוזיקלי בפני עצמו או פשוט מה שפופולארי באותו הרגע?-, אני לא כל כך בטוח אם השיר הזה הוא סינגל מתוך הבלף טייטלד שלה משנה שעברה, או סתם שיר ממנו או הדלפה מאלבום שיצא כי אין לי כל כך זמן לחקור -אלא אם כן מדובר בחקירת פונקציה-, אבל אני באמת נהנה ממנה, שמעתי אותה כבר די הרבה עד עכשיו, יש לשיר הזה הכבר הרבה השמעות בלאסט.פמ- פשוט כי הוא כיף בלי להיות טראשי וצווחני מידי, כמו שאני אהוב את הפופ שלי -כמו בלו גאוונס של בלו האוואי, עוד אינדי פופ מעולה...-.

MP3: Jenocide - Bechball

Djanimals

אני לא אכתוב הרבה כי אני ממש ממהר, בכל מקרה: ניו אקט, DJANIMALS...
אני זוכר איזו חלטורה עם מארק רונסון, אבל לא יותר מידי. בכל אופן, אמרו לצאת אלבום מתישהו ב2011, מממממממש יתאים לחובבי אבלנצ'ס משובעים. גם מי שלא אגב מוזמן לנסות, הוא עובד בכל אופן...

MP3: Djanimals- Nightshift In Blue

עוד ניו אקט, אהל זה כבר יהיה ממש קצר כי אני מאחר את האוטובוס

FISHING

MP3: Fishing – OOOO

היפ הום אינסטרומנטאלי, קצת צ'ילאאוטי לטעמי, אבל זה לא רע.... ויש לזה קובר ארט נהדר!

*******

טוב, אז בגלל שאין לי כל כך זמן, ואני די מצטער אני פשוט חולה על פרבולות ומקביליות אז אני לומד להנאתי למתמטיקה -זה יגמר בדם-, אז כדי לא לאכזב אתכם, או לפחות את עצמי כי אני לא רואה כאן עדו מישהו -מישהו? הדהדהדהד-, אני כבר אהפוך את העידכון הזה לעידכון ניו אקטס, הדלפות וסתם שירים נחמדים מהתקופה האחרונה (:

אם אהבתם את האו טו דרס וול, אין שום סיבה שלא תאהבו אותו. אם דרושה כאן כנות, אני לא חובב גדול של האוס טו דרס וול, אבל אני מבין מה כל ההייפ סביבו ולכן מצאתי לנכון לשים כאן את הסינגל הזה. סה"כ זה כמעט אדח לאחד, ר'נ'ב לו-פי-יי איטי, אניגמטי אפלולי וקודר. באמת מומלצץ לכל מי שאהב את HTDW...

MP3: Guerre - Forgiveness

הטראק הבא ממש מצויין, הוא למעשה השילוב הטוב -והיחיד- שמצאתי בין צ'יפטיון לIDM, הוא נשמע ממש מעולה ויכול להשתלב בכל כך הרבה מיקסטייפים שאני חושב עליהם עכשיו, ואני מבטיח לכם שעוד יהיו כאן מיקסטייפים טוב יום אחד, אני רק צריך ללמוד את האמנות הזו. בכל אופן, מומלץ בין אם את אוהבים צ'יפיון וIDM ובין אם לא, כי זה תכל'ס לא דומה להרבה דברים ששמעתם עדם היום, תסמכו עלי (8

MP3: Chalices of the Past - 2 RUDE

Eola עושים לו-פי פופ פסיכדלי, אבל קצת אמביינטי. אין שם משהו חדש או מיוחד יותר מכל שאר הניו אקטס שמציפים אותנו שעושים בדיוק את אותו הדבר, אבל הם עושים את זה לא רע. ביוזר הרשמי שלהם, במדיהפייר, הם מציעים לנו את שני האלבומים שלהם בחינם, זהירות מכיל קבצים שמנים.

הלהקה הבאה היא להקה שנפשוט נחדמ לשמוע שעדיין קמות כמוה, כי פשוט חסר לנו מכאלו, אתם יודעים על הפוס-פאנק-סארפינג-פסיכדליה הזה. ובכל זאת הויוידס עושים את זה בצורה ממש נחמדה, אולי קצת נמרחת, אבל כמה אבמת אשפר למרוח שיר של שתיים וחצי דקות.. נו באמת. באמת נחמד.

MP3: The Vivids - Den Of Thieves II

מולטי, נער משועמם מאיזור שוקק כלשהו באמריקה הצפונית, הוא הער מהמעמד הבינוני ולכן, המותרות שמגיעות לו יחיסות מוגבלות, אבל המעמד הכלכלי של ההורים שלו לא יעמוד בדרכו של גיבורנו, לא לא! כי מה שלא בא פיזית בא טכנולוגית, אז והא פשוט מוציא טראקים בכל סגנון אפשרי- כל עוד אפשר להכין אותו על המחשב. אני חייב להודות שהוא די משעמם אותי אבל הייתי חייב להכניס את זה בכלל הסיפור, זה ממש מצחיק XD בכ"מ, כל הכבדו לו על התעוזה והכל, אני מניח שבאמת יש לו כישרון, הלוואי שאני הייתי יודע לעשות משהו מעבר ללכתוב לכם את כל השטות הזו.

MP3: Multi - Methiah

סליחה על האיחור

זה כבר לא הרבה שווה בגלל, שכל בלוג כבר הספיק לעבור על הידיעה עם רעשי המשנה הזו.
כל הילדים בשכונה כבר יודעים שהסמית' ווסטרנס ישחררו ב18 בינואר את האלבום החדש שלהם, DYE IT BLONDE, ושהוא אמור להיות מושפע מהבריט פופ של שנות ה90, אבל אף אחד לא יודע מה מסתתר בדבר הזה, חוץ מהעטיפה שהזכירה לי טפטים בבתים של סבתות  פולניות מתות -סליחה על זה, סבתא-, אבל כן עשה דז'ה וו לעטיפה של ניו אורדר, מהאלבום כוח, תאגידים ושקרים, שכל קשר בינו ובין הבריט פופ של שנות ה90' נראה לי מקרי לחלוטין -אולי מלבד הקשר למלכה-.
אוקי די.. חפרתי, בכל אופן, אז בסוף השבוע האחרון, כאילו בהפתעה פתאום דלף לאינטרנט, בטעות -או שלא?-, ועדיין לא ברור לי אם הוא סינגל או לא, אבל זה בעיקר בגלל שהפעם הראשונה שנתקלתי בו חזרתי מבילוי ביום שישי בערב וריפרפתי שם בקושי. WEEKEND הוא דווקא שיר די כיפי, אני יכול להיות שבגלל בורות מוזיקלית מסויימת, לא רואה קשר ישיר לבריטפופ, פשוט הביצ'-גלאם-רוק שהם עשו לפני זה רק קצת יותר מגובש וכיפי, אני אהבתי אותו.



אין לי הורדה כרגע, לא שברתי את הראש מספיק כדי לחפש אחת. בינתיים הוא נוח יותר ביוטיוב, בכ"מ כבר לא נשאר לי הרבה מקום באייפוד...

bb

מממממממממממממש משעמם לי היום, וכמובן שזה נגמר בנוודות רשת צולעת במיוחד שלא הניבה הרבה תוצאות, אבל יש לי מה לחלוק אתכם היום, בעיקר מעולם הסינת'-פופ, אבל גם לא גילויים מרעישים, שום דבר שלא הגיעו אליו לפני...

Games+ Laurel HaloStrawberry Skies

צמד הסינת'-פופ-צ'ילווייב שרובנו הכרנו בעיקר בגלל 15 דקות התהילה ברייזינג של פיצ'פורק זרקו לנו עצם מהEP שאמור לצאת להם בסוף השבוע -אם אני לא טועה-, את הטראק הם מעבירים בהנאה עם לוראל האלו, זמרת וויצ'האוס (וייב שתפס תאוצה בערך מהחצי הראשון של השנה האחרונה, בערך כמו הסינת'-פופ-צ'ילווייב רק אפל יותר ועשוי להכיל כל מיני השפעות בערך מכל דבר שאפשר לחשוב עליו. ע"ע: סיילם, ווייט רינג, מודרן וויטצ', ס ר ב י י ב.). סה"כ, לא נפלתי, אבל זה בטח יותר טוב מהרושם הראשון שהיה להם עלי, אני אחשוב על זה...

Solar Bears - Children Of The Times

טוב.. זה כבר "ישן" יותר, אבל נזכרתי בזה שאחיין שלי הגיע וראה הופ, הייתה שם איזו תכנית ביזארית, ואז נזכרתי בקליפ הזה. סה"כ מדובר בשיר לגמרי צ'ילי, גם- לא מדהים, אבל משמ נחמד לשמוע אותו לפעמים, והוא גם שייך לבר-ווייב שאני עדיין מתעקש להכניס לתודעה. -נו אתם יודעים, כל הלהקות עם השמות של הדובים וכו'-

BLANCHE BLANCHE BLANCHE - Talk Out Loud

זה חם מהתנור, אז בבקשה בזהירות שאתם מוציאים את זה -סטגדיש-. לא ברצינות, זה גם ממש חדש וגם ממש מטעה, טוב זה לא. השיר הזה, הוא בדיוק כמו הקליפ שלו -וזה מה שהופך את הקליפ הזה לטוב בניגוד למה שהרבה חושבים-, הוא אפל, אנמי, אניגמטי ומונוכרומטי להחריד. עם ווקאלס נשיים מבולבלים ובאקגראונד ווקאלס גבריים משונים בריפיט, מתחת לשכבות של מעין סמי-לו-פי השיר הזה נשמע כמו פארודיה על ביצ' האוס והשיתוף פעולה המשעמם בין אייבי טייר מANM ואישתו, ומשום מה, אפילו האנמיות היחסית לשניים האחרים, הוא תפס אותי הרבה יותר מהאחרים. גאוני...

DEJA BOO

האמת שאין לי ממש מה לעשות בימים האחרונים מלבד לחקור פרבולות, אבל זה לא מעניין אז אני לא עושה את זה.
כמו שבערך כל מי שמגיע לבלוג הזה יודע שלניקי מינאז' הולך לצאת אלבום עוד פחות משבועיים -הולי שיט פחות משבועיים ועדיין אין הדלפה!?- איך מהשירים מציג שיתוף פעולה אדיר עם אחד מהראפרים הכי טובים אי פעם- אמינם. באמת שמדובר בטראק מעולה, אבל בהרבה פעמים הוא פשוט נשמע כמו צ'יקן אנד מיט של דאס רייסיסט. יכול להיות שזה רק אני?!

******

הולי שיט, איכשהו הגעתי לעונג שבת של גיאחה -וואו, זה נשמע רע- מספר 8 (H). זה הביא הרבה כניסות, תודה (:

ריל-אסטייט-לייק

אני מוצא בעת שיטוטים רנדומליים  ברחבי הרשת הרבה יותר מדי להקות סארף-ביצ'-לופי-פאנק-רוק-פסיכדליה-סיקסטיז-סקס-טינז א-לה ריל אסטייט_ווייבבס בזמן האחרון, השטות הזו כבר מזמן לא במגמת באזז, אבל יש לי תחושה שהחראה הזה הולך להיות כמו הצ'ילווייב, הקולה זירו והטרנד הצבאי- בהתחלה זה באמת היה אחלה, אבל חאלס- כמה אפשר לסחוב. הדימוי היחיד שעולה לי בראש זה הרץ שמדמם לאורך כל המרתון ובכל מקרה ממשיך. הלוואי שזה רק היה פחות נחמד, כדי שבאמת הייתי יכול לכעוס על משהו...

b

הרבה שנים שאני חוקר את הטעם המוזיקלי שלי, כמובן שעם השנים גם גיליתי את ההיפ הופ והראפ אבל האמת, שאף פעם לא הייתי מוצלח במיוחד בגיבוש הטעם לי במוזיקה הזו, שאפילו אמנים מאותה החלקה נשמעים לי נורא שונה, אף פעם לא הצלחתי למצוא משהו נוח להשתקע בו, סה"כ האמנים שאני כן אוהב קרובים מאד לשדה של פיצ'פורק, אבל זה אף פעם לא באמת היה מוגדר, גם בגלל שאני באמת לא מבין בשיט הזה ודברים נורא מסויימים תמיד עשו לי את זה יותר מאחרים. טוב אם פשוט לקצר את זה, אני לא מצליח למצוא את המקום שלי בעולם הזה. וזה די מבאס את התחת כי זה תמיד נראה לי ממש מגניב ואני לא מבין בזה בשיייטטטט. הראשונים שאהבתי היו הרוטס ואחרי זה א טרייב קולד קווסט, ואז דה לה סול, ואז אאוטקאסטס ובי בואי, וקיד קאדי וביג ק.ר.י.ט. וקנייה ודאס רייסיסט ועוד כל מיני כאלו בשולים ששיכים ל היפ הופ אינסטורמנטאלי וסליי בלס.
אם מישהו כן קורא כן, אני אשמח לאיזו המלצה כי האיזור הזה ממש שומם מבחינתי ואני דווקא די אוהב אותו.

בכל אופן בדאבסטפ אני דווקא די מתמצא, והנה משהו שהגיע לידי לא מזמן ופשוט חייבים לנסות:

די נקסט ט'ינג אין דה גירל טוקס

בשנתיים שאני מתעסק בכל האינדי שיט הזה נתקלתי רק באמן משאפים אחד שבאמת אהבתי. קונפומיסטי כמה שזה יהיה, אבל זה כמובן גירל טוק, באמת שבמשך השנים לא הצלחתי למצו אדח שאני אוהב יותר, וניסיתי. באמת שניסיתי. הוא הביא את המאשאפ לרמת אומנות עילאית מבחינתי.
היום הכל השתנה, שהכרתי את Kids & Explosions, הלינק יעביר אתכם לאתר הרשמי שלו, שם אתם יכולים לראות קבצי גיף ראנדומליים, וידאו ואף הורדת אלבום א-לה רדיוהד, אתם יכולים לבחור כמה לשלם על האלבום שלו. ריפרפפתי קצת בין השירים מדובר בשיט עשוי למשעי, ברצינות! ת'ו, התיאור שלו קצת אקספירמנטאלי יותר ממה שהוא באמת:
“boy who makes songs by stealing other people’s songs and making them worse,” שבעצם כל האתר והקונספט שלו בכלל סובבים אחרי אירוניה זולה ומשעשעת במיוחד, באמת שזה שווה משהו!

מפ3 ניסיוני:
Kids & Explosions - There is a Burning Ball of Fire in Outer Space

מאשאפ: נוטוריוס ביג, סיגור רוס, ביונסה, ברלין. 

קוואליטי שיט!