אוצנךר

פתאום כולם חזרו לטאמבלר אחרי שהייתי בו שנה, נעלמתי, בתחילת השנה חזרתי, ראיתי שאין מה לעשות שם, ועוד פעם ברחתי. עכשיו כולם באו, ויש לי מספיק מקום לעבודות הכמעט מקוריות שלי.

† Galaxy ∞ Lobotomy †

***************

מיי ארט. קליט איט אנד, באם! איטס ביגר. ג'אסט לייק מאנס.. נברמיינד...

איק דארםלקד

בתור טינאייג'ר, הרבה דברים בעולם לא ברורים לי, ואני מניח שזה בסדר, וזה גם לא הפריע לי כל כך עד שפגשתי את הסטרוקס. זה  לא שאני לא מבין מה הם עשו לרוק של ה21- סנצ'ורי, אני מבין ועוד איך, אני פשוט לא מבין מזה משנה.

אני רק רוצה להבהיר, זה לא שאני חושב שהם להקה גרועה. הם לא רעים בכלל, ואם מישהו -ולמשעה הרבה אנשים די נהנים מהם- נהנה מזה אני לגמרי יכול להבין למה זה קיים, אבל מבחינה אגו-צנטרית: הם די סתמיים. כבר יצא לי להתעסק הרבה בחדשנות ומה היא אומרת או מתי השפעה של מוזיקה הופכת להיות חסרת הצדקה/חסרת משמעות. הממצאים היו די ברורים בשני המקרים: ז'אנרים שמתים נושאים את התהילה שלהם בעיקר על גבי ההשפעה שלהם על אמנים צעירים שמפתחים ז'אנרים חדשים. ושאי אפשר לבקש חדשנות ובו בזמן לעשות כל דבר שהוא הכי רטרו-קול-סטאף.

מה? מה לא הבנת יא ילד טיפש!

העניין עם הסטרוקס מתחיל קודם כל בצורה השטחית ביותר- בהגדרה שלהם: "פוסט-פאנק רבייבל". להכנס ללייבלים ולצאת קטנוני עכשיו הכי לא מתאים לי -וזה לא משנה אם ההגדרה מדוייקת כרגע או לא. אנחנו יכולים להתווכח על דבר כזה לפחות כמה דקות.-, אבל עצם המצאותה של המילה רביבייל בהגדרה מעוררת בי סוג של קלסטרופוביה: לא רוצה להכנס לזה, לא מעניין אותי להכנס לזה עכשיו, אבל אני אצא לגמרי טיפש אם אגיד שזו הסיבה שאני לא מבין אותם, כי בדברים אחרים הרבייבל-שטיק הזה לגמרי עבד עלי.

מה שבעצם יצר את הקלסטרופוביה התרבותית הזו זה דווקא הטייטל שניתן להם ברבים כ:אלו שהחיו את הרוק'נ'רול -הגדרה שהרבה יותר נוח לי איתה כי עד היום לא הבנתי מתי הפוסט פאנק מת. איך דבר כזה קורה בכלל? הפוסט פאנק זו לא הגוויה של הפאנק עצמו? מה קורה כאן?- הרוק'נ'רול הוא המקרה הקלאסי, הגדול והמובהק ביותר של התגלגלות ההשפעה של ז'אנר על המשך המוזיקה. הרוק'נ'רול היה חידוש מוזיקלי ענק. בשנות ה50. הוא היה מבשר המהפכה האלקטרונית במוזיקת הבלוז שהייתה פופולרית באותה התקופה ומבעבר לכך- הייתה למהפכה הזו השפעה סוציו-תרבותית גענקית מכיוון שקברה סופית את הבלוז כ"קולו" של מעמד הפועלים והוסיפה המון יוקרה לכל הטריק הזול הזה. בכלל הרוק'נ'רול שרד כתרבות -סקס, סמים בלה בלה בלה- הרבה יותר מאשר כמוזיקה -אלביס ו... אה! אלביס ועוד קצת אלביס שמגלגל אבנים וזה בערך מה שזוכרים-, בעוד שהמוזיקה שרדה בערך עשור- התרבות עצמה שרדה בצורה אינטנסיבית כי כל פעם מחדש הגדירו את הרנסאנס שלה. בעיקר מעריצים שחיו בתוך בועה וסירבו להאמין שהז'אנר הכל-כך-אגדי שלהם גווע. העניין הוא שהאנשים שהיו בתוך הבועה, היו הרוב המוחלט. ומי כמו האנושות יודע שמתוך הבועה אתה לא יכול לראות אותה מתפוצצת, אתה יודע שזה מגיע רק כשאתה קולט שאתה נופל, אז כבר מאוחר מידי להציל משהו. הרוק'נ'רול כחייה מוזיקלית שרד עד סוף שנות ה70 בעיקר בגלל השם שלו שנתפס כנראה בגלל שכיף להגדי אותו והיוקרה שהביאו איתו וגם בזכות התרבות שמאחוריו, חוץ מזה אין  לא נשארו ממנו שרידים אמיתיים שהם תוצאה ישירה, הכל השפעה שנבלעה אל תוך השפעה אחרת, בסוף נשאר רק רוק.

no, i wont. מתוך אנדר קאבר אוף דארקנס, הסינגל הראשון מהאלבום האחרון.

ואז הגיעו הסטרוקס, להקה עם סטוק בלתי נדלה של בועות סבון, עם התרבות הדיגיטלית אליה נקלעו בתחילת דרכם ופורמט הCD הפופולרי, הסטרוקס בכלל לא היו צריכים ליצור בועה קולקטיבית, הם יכלו ליצור בועה אחת לכל אחד. פייר. המוזיקה שלהם, שהייתה שמחה, קצבית ומהירה הייתה כל מה שהרוק'נ'רול היה היום לולא היה מת בדרך. בדיוק בגלל זה מחשיבים את הסטרוקס לאלו שהצילו את הרוק'נ'רול. כאן מתחילה חוסר ההבנה שלי: מי בכלל רצה שיחיו את הרוק'נ'רול? אם הם לא היו מחיים אותו אף אחד לא היה נזכר בו בכלל, את הסקס והסמים שלנו עשינו כבר עשו שני עשורים בלעדיו. וכבר סיכמנו שהרוק'נ'רול היה הרבה יותר פוזה מאשר מוזיקה, רוק'נ'רול היה לייפסטייל קלישאתי למדי, והיפ הופ ספח את הקלישאה אליו בסוף שנות ה70, שאפילו הוואייטיז האשכנזים היהודים -מישהו זוכר את הביסטי בויז???- האלו התחילו לעשות את מה שהסלאם-אריאז עושים כבר שנים. הסטרוקס לא עושים מוזיקה גרועה, הם עושים מוזיקה טובה, וגם עושים אותה טוב. מה שמפתיע זה שהדבר הזה כל כך אורדינרי. למעשה זה השפן הישן ביותר שאפשר להוציא מהכובע -אחרי המהפכה האלקטרונית הפסיקו לייצר את כל האקססוריז הישנים, אפילו שחזרו לזה ברוח הרטרו של השנים האחרונות. גם בזה אפשר להאשים את toro y moi? אה, לא? נו שיהיה...-. כאן כבר יבינו שאני בור מוזיקלי. אני מבקר ציניקני, אבל זה מה שאני חושב, הונסטלי.

המוזיקה של הסטרוקס הייתה פשוט כיפית יותר והייתה אלטרנטיבה מצוינת לדיפרסיה הברוקלינאית של אינטרפול או לאובר-עליזות הסקוטית של פרנץ פרדיננד, על כן ברור לגמרי למה דווקא הם הוכתרו כרבייבל הרלוונטי ביותר. האיזון המושלם בין ג'וי דיוויז'ן לדיבו- רק מודרני ומתאים הרבה יותר לרוח התקופה.

גאש, אני כזה רטרו.

ויכול להיות שזו פשוט הייתה התקופה המתאימה ביותר. רדיוהד שחררו את קיד א, אמנז'יאק, או קיי קומפיטר, והם בעצם היו ה-רוק של שנות ה90. פייבמנט לא מתאימים לרקודים, ובטח שלא רדיוהד. כל שנות ה90 היה תמהיל ביזארי של פוסט הארדקור, סלואוקור ואלקטרוניקה מתוחכמת לעולם האינדי. ילדי האינדי היו שרויים במצב קטסטרופלי לגמרי, המועדונים שלהם מתים, כל הIDM הזה מתוחכם מידי בשביל לרקוד לצליליו אחרי שישיית בירה מחוץ למועדון ופוקט סיגריות.  לילדי האינדי שהתרחקו מדפש מוד ומדונה -בניגוד לאינדי של היום הם לא היו אירונים ובטח שלא מודעים לעצמם- גויידד ביי ווייסס היו הרבה יותר מידי לו-פי. אפקס טווין ומיו-זיק מתוחכמים מידי. הפיקסיז מתים ולמי אכפת מקים דיל והברידרס שלה בלי פרנק. וכל הטריפ-הופ הזה, למי היה כוח אליו בכלל?
אחרי אינפלציה קשה בצליל מהיר, קצבי, קצר ובעיקר- רוק מלוטש ולא מתוחכם במיוחד, ברור לגמרי אחרי שהבנו למה הם היו גם עדיפים על המתחרים שלהם עכשיו אנחנו גם מבינים למה  הם התקבלו בברכה גדולה כל כך.
וכאן בדיוק נכנסת הקלסטרופוביה התרבותית שלי: אין כאן כלום, זה הרי הטריק, זה רטרו טהור, כל הילדים שכל כך חיפשו חדשנות וקיבלו  בסופו של דבר פורטיסהד ואפקס טווין, התבררו בסופו של דבר כיורים-ובוכים ומצאו את המפלט שלהם באמ-אמא של כל הרבייבלים. שום דבר כאן לא חדש, וזה מול העיניים -טוב, אוזניים- של כולם, והם לא שמים לבד לזה. יכול להיות שאני המשוגע כאן? וזה לא שלא ניסיתי להבין איפה הגדולה כאן -הלאסט.פמ שלי יוכיח שיש לי 92 האזנות. 92! בלי קשר להאזנות עוד לפני הלאסט.פמ-, אבל אם כל הגדולה כאן היא בהחזרה של הרוק'נ'רול אני חושב שכל הדבר הזה הוא באמת תוצאה ישירה של הצלחה מהסוג הנוראי ביותר: "המקום הנכון בזמן הנכון", כלהקה שהושיעה את רחבת הריקודים של האינדי - דבר שהיה נפתר עם הדאנס פאנק אם רק היו מחכים חצי שנה-, ההצלחה הזו נוראית כי חוץ מעל בסיס האינפלציה התרבותית אין לה שום ביסוס.

אם אני צודק, הסטרקוס הם לא יותר מלהקה כיפית עם סלף אוורנס בשמיים שהייתה במקום הנכון בזמן הנכון עם יח"צ מושלם. פשוט מושלם. אם אני טועה, אז אני טועה, ויש סיכוי די גדול שאני זה שטועה פה, אני לא מנוסה במיוחד, והטעם האישי שלי מבוסס לגמרי בצורה אינדיבידואלית דברים שמעניינים אותי, הם לא חייבים להיות חדשניים או פורצי דרך, יכול להיות שאני פשוט לא נהנה מספיק ואני יודע אישית שקשה לי לשפוט דברים בצורה לגמרי אובייקטיבית.

בשני המקרים, הסטרוקס לא החיו מוזיקה הם החיו לייפסטייל שנשאר בדיוק אותו הדבר רק במקום אחר, הם אלו ששמו את הרוק'נ'רול בסקס והסמים מחדש, כל השאר כבר היה קיים. פשוט לא היה לזה מעילי עור, גיטרות מלוטשות, מקצב כיפי והפקה וולגרית ופאסדו לא מלוטשת-אבל-מלוטשת-מידי כבר שני עשורים. היה לזה ניגרז וביצ'ס עם ביטים רפטטיבים שהאינדי עוד לא כל כך אהב.

▓▓▓▓▓▓▓▓▓▓▓▓

אני עסוק בזמן האחרון ווי אובר מיי הד, ובגלל זה לא יוצא ליל עדכן, אבל אני שחבו שבקרוב אצליח לעדכן יורת כי העומס כבר ירד, המון קרה, ואני ליטרלי לא ידעתי מאיפה להתחיל. המוזיקה בזמן האחרון נזרקת כמו זבל אחרי חג יהודי -אני חושב שהשאריות הפורימיות הן הנוראיות ביותר. תמיד שנאתי ליצנים, אגב-, רוב הדברים שיהיו פה היום הם בעיקר דברים שהלאסט.פמ זרק הטיח בי.

***************

beaú///

אני לא יודע, אבל פשוט כלום על הפרוייקט המדהים הזה שללא ספק מייד מיי וויק, גיליתי את הטראק הזה באמצע השבוע, הייתי נורא עצוב והטרדתי את עלון בצורה נוראית, והדבר הזה פשוט מדהים. כמו לשחות בתוך האוקיינוס וכל הקראפטס תוקף אותך, כמו להכנס לחנות וינטג' אותנטית -אם עדיין יש כאלו- ושי כל כך הרבה צבעים שאתה לא ידוע על מה להסתכל.
העומס כאן מיוצר מכל כך הרבה שכבות עדינות שבכלל לא שמים לב שיש עומס אמיתי של צלילים פשוט מבינים שהדבר הזה ארוג למשעי כמו קייבל ניט או ז'אקוורד מוצלח במיוחד. למצערי, אין לי הורדה לזה, אבל זה מדהים גם בסאונדקלאוד. הדאבסטפ המרגש ביותר שיצא לי לפגוש מאז ג'יימס בלייק לא יכול להיות יותר מרגש מזה. והוא נשמע כמו lone אינטנסיבי מסמי פיצוציות/קיוסקים ונייט אאוט סוחט שלא יזכרו ממנו כלום.

Venice by Beaú


future sound///

19 תמיד נראה לי כמו גיל מדהים, אחרי 15 ו16 ו17, אבל בכל זאת מדהים. פיוצ'ר סאונד בן 19, ועשוה רושם שזה באמת מדהים. הוא לא ראפר מדהים כמו שהוא ביט מייקר מעולה, טוב נו.. וושינגטון לא מאכזבת הרבה -שכחתי שאובמה שם-. הוא עצמו מעיד על חייו כליףסטייך סופר-פאק די פופולרי שמצטייר כתמהיל נורמלי של: בחורות, מסיבות, אלכוהול ועבודה קשה כאמן שבדיוק מרוויח את שמו. הלירקה מעוררת השתאות בלף אוורנס שהיא מציגה ושנינות אירונית -אירוני ומודע לעצמו???- וכל מה שהEP החדש שלו מנסה להעביר לנו זה כנראה את הסאונד של הסופרפאק שרובנו חיים רק על חצי פנסיון -כמה מאיתנו באמת אמנים? פילוסופיה זה רע...-. את הEP הוא נותן להזאנה/הורדה בחינם דרך הבאנדקמפ שוהא מבטיח לנו שה25 דקות שאנחנו עומדים לשמוע הן בעצם הליכה בנעליים שלו ומבקש שלא נתייחס לזה כהיפ הופ אורדינרי. ובצדק, כי זה לא.
future soundXbandcamp


justice///

ג'אסטיס הקריבו את מה שאני מקווה שהסינגל הראשון שלהם לטובת פרסומת מדהימה לחברת המופת אדידס. הסינגל הזה כיפי, רועש ובעיקר ערוך, אז ני מניח שהגרסה המלאה שלו טובה לפחות כמו כל האלבום הראשון של ג'אסטיס, שהיה פשוט הנאה צרופה של האוס צרפתי משובח ואקספירמנטלי. אוי, ציפיות וזה.

die antwoord///
לבלוגר יש משהו אישי נגד האמבד קוד של VBS, לכן אני אדבר על זה ופשוט אתן לכם קישור. בכל מקרה, הארמוני קורין והשטיקים שלו תמיד עובדים עלי. בלי קשר לזה שכל ההקליפים המטופשים של דיי אנטוורד מושפעים בצורה מממש בולטת להארמוני קורין ותיק העבודות המדהים שלו. הם החליטו להצתוות לסרט שנקרא USHIMINI WAM. -עושה רושם שמאז טראש האמפרס לקורין יש משהו עם כסאות גלגלים. ניחא, כל אחד מאיתנו שרואה כיסא גלגלים נטוש ישר עולה עליו+ הם ממש פוטוגנים בלי קשר-. הסרט הזה, מדהים ככל שיהיה הרבה יורת מידי קצר בשביל שאוכל להגדי שוהא מדהים, כי הוא יכול להיות הרבה הרבה הרבה יותר מדהים עם עוד 100 דקות, אני אסתפק אפילו בעדו 70 דקות. אוף למה זה לא ארוך יותר?
לאני כסף צעיר אין משהו אישי נגד האמבד קוד של VBS


mike simonetti///

מייק סימונטי, האישה שיצא לו עד כשיו לדאוג לכולם חוץ עצמו ועושה בייביסיטינג ללייבל עם השם הקלישאתי ביותר ביקום 'איטליאנס דו איט בטר' מבטיח לנו EP. סימונטי שרוב הנעורים שלו היה עסוק במרד אנטי-ממסדי ושוטטות בין חנויות פאנק ותקליטי הארדקור יצא מהבועה שלו מתישהו שהתחיל להסתובב במועדונים והיום עודה דאנס מיוזיק שמושפעת בצורה קשה מאיטלו דיסקו והאייטיז דווקא מצליח להישמע סופר-מדהים בלי קשר לשאר העולם. הסינגל הראשון מהחלטורה הפסאדו-איטליקית הזו כבר יצא, והוא הכי קול.
mp3: mike simonetti: the third of the storms ft. sam sparro

**************

יש סיכוי ממש גדול שבזמן שלא הייתי פה ממש התגעגעתם לוויצ'האוס, ובכל אזת אני נוטה להאמין שלא. הולי אאוט'ר הם לא המילה האחרונה בוייצ'האוס, הם אפילו כבר די עתיקים, אבל הם תמיד עובדים. סלווד דאון דרים בואט.

youth

כל כך הרבה סימנים לנעורים הפסאדו-נצחיים שלי נרמסים ע"י העולם באכזריות. המבוגרים כאלו מעצבנים, לא יכול ככה. אני רוצה להסתובב כל החיים בסווטשירט וג'ינס. לא רוצה חליפות, לא רוצה תיכונים. אני רוצה את הלגו הזה לעד.
למה אני לא יכול להיות מוזיקאי? למה אני כזה עצלן? פאק איט, אני הניגר הבטלן ביותר באיזור. מצד שני גם הכי פיוריוס באיזור, היה יכול לצאת מזה רק טוב. לא משנה...

time wharp///

טיים ווארפ הוא דפנטלי הדבר הבא בהיפ הופ האינסטרומנטלי, אולי בעקיר בגלל שהוא לא מקובע בלופים רפטטיביים לגמרי. וההשפעה שלי היא הכי 8ביט וצ'ילווייב, כלורמ אתם לאל שומעים כאן עוד קוואסימוטו. אתם שומעים כיף במינון הנכון בכל דרך שלא תסתכלו על זה- לא ארוך ומייגע לא קצר ומשאיר טעם של עוד, לא עמוס מידי וההרגשה הכללית היא של רובוט שיכור במסיבה שלקולבריישן בין המו-טאון ויאנג מאני. בעוד חמישה ימים יוצא האלבום המלא, אבל עד אז אתם יכולים להוריד את רוב השיט שלהם בבאנדקאמפ שלו.
mp3: time wharp- cuspcake

jamie xx///

האדם שהפך את הxx לאגדה שהיו -אי שם ב2009, או 10. מי זוכר בכלל?-, ממשיך בחייו כגרעין לונדוני שלא נשאר מאחור, ולפעמים אפילו רץ יותר מידי קדימה. אחרי שהשמיד בצורה יפייפיה את האלבום של מעצמת הספוקן וורד, גיל סקוט-הרון. התפנה לקריירה נורמטיבית כביט מייקר ופרודוסר, וכמו כל מי שנגע במדרכות לונדון ב5 שנים האחרונות הדאבסטפ התגנב פנימה, לא משהו רציני, ת'ו. הטראק החדש שלו , שלמשעה לא כל כך חדש אני פשוט הרבה זמן ל אהייתי כאן כדי לגלות לכם שהוא חדש- הוא למעשה יופי צרוף של אקלקטיות אסוציאטיבית בין צלילים ומילים, ככשה שזה לא כל כך שונה ממה שהוא עשה לאלבום של סקוט הרון, אבל הוא עדיין הוא עושה את זה בצורה מדהימה.
mp3: jamie xx- beat for


flash palace///

הם הכי הרדיוהד של הווה, ולא יצא לי להגדי את זה. יש משהו ממש מנחם במוזיקה של פלאש פאלאס, היא לא מרגישה כמו מעמסה -כמו למשל אלבום חדש לרדיוהד. שצריך לדאוג נורא שיהיה טוב כמו הקודמים-, יש במוזיקה שלהם משהו נורא נונשלנטי כמעט בטעות כזה, אבל לגמרי ברור שהכל נפל למקום הנכון- גם אם רק בטעות. הEP  שלהם עושה נעים באוזניים ומזכיר לי שחוש השמיעה יכול גם להינות בין רעש לאדמה ויפן עד לקול המצפצף של טטאינה הופמן.
flash palaceXbandcamp

***************

הבחירה של ג'ק אין דה בוקס  לגרסאת הבועה התל-אביבית לLa blogotheque, וקליפי הרחוב קצת תמוהה לדעתי- אולי בעיקר בגלל שהלהקה שייכת הרבה יותר לסצינת האינדי הירושלמית -כבודה במקומה-, אבל בכל זאת, הקולברייט הוליד תוצאה נחמדה במיוחד. ובכלל היה נחמד לשמוע שעיריית תל אביב נתנה לשוליים לצאת לרחוב. עכברושי הביבים של האינדי התל אביבי -ואפרנטלי גם הירושלמי- יצאו מתעלות הניקוז. לאנשי ג'אנק כמונו זו מתנה.

עם אקשצ!

יום אחד העולם שלי יפסיק להיות תובעני. זה לא נגמר. בשעות הפנאי שלי אני מגרפק שטויות במיץ עגבניות...

(C)_M/N_Y_K/C@

שיעורי גראפיקה מעולם לא היו יותר אינסופיים.

סליחה שאני כזה אסהול, אני כל היום בונה רובוטים מלגו לקבוצת FLL של בית הספר. יום אחד הכל יהיה כאן נורמלי.

**************