hunting hat- a vanpire christmas
atlas sound- artifical snow
dnnielradall- alone again
baby jazz- song for the season
earl sweatshir & taylor, the creator- fuck this christmas
jj- sill
dent may- holiday face
candy claws- snow bridge
beach house- i do not care for the winter sun
banjo or freakour- frosty the snowman
תמיד אחרי שיעורי ספורט, ברגע שאני נכנס למלתחות יש שקט כזה, שקט מביך כזה. "עומר הקוקסינל פה", הם מפסיקים ת כל מה שהם עושים ומחכים שאמצא לי תא להחליף בגדים ופשוט אעזוב, בדר"כ אחרי שאני הולך אפשר לשמוע או צחוק ענק או מלא תגובות נאצה מהסוג שלא מתייחסים אליו, אז אני ממשיך ללכת. לא יודע מה היום גרם לי להתעצבן, בכלל, אז התעצבנתי. אני חושב שז והייתה ההבנה שאני כנראה הולך לחטוף מכות באיזשהו שלב. מכות על משהו שלא רק שהוא יותר מבסדר גמור (הומוסקסואליות), אלא על משהו שאני לא. אני לא יודע עוד מה אני, וזה לא בגלל שאני לא מחפש, אני לא מוצא. אז הדרך הנוחה ביותר להגדיר את עצמי בינתיים היא א-סקסואל, יש עם זה כמה בעיות: 1. אני כזה פחדן פתטי שאני כנראה לא אספר לאף אחד. 2. ההבנה שבשביל להיות בטוח שאני א-מיני אמורה להתלוות להרבה ניסיון ולהשלמה שבאמת שום דבר לא מתאים לי.
אבל זו לא הייתה הבעיה, הבעה הייתה השנאה שאני רואה עביניים שלהם, שנראה רצינית לכל דבר שנראה להם קצת חורג, אבל ההבדל היחיד הוא ביחס ביניהם. הממטאלהדס הם מפחדים. ממי שהם חושבים שהוא הומו הם תופסים חתיכת תחת שלא היה מבייש שום סטרייט והם בעיקר מדברים על להרביץ להם כל היום.
איתי העניין כברב קצת שונה, כי השנאה כלפיי היא לא קולקטיבית כל כך והיא נורא תלויה בהרבה דברים, בעיקר בהבנה שאני קצת כמו סלרי: תאהב אותי או תשנא אותי, ואיתי באופן ברור מאד בתוך השכבה תוכלו למצוא רק את שתי הקצוות האלו.
ריב קטן באליטה הקמפוסית הביא לניתוק ביני לבין מי הייתה החברה הכי טובה שלי. ועכשיו יש לי חבורה של כמה ילדים שאיתי בעך בכל מקום מאז כיתה ז', והם באמת נחמדים, אבל זו לא באמת חברות, הרבה מזה זו פשוט נוחות, אפילו שאני די אוהב אותם, והם ממש מצחיקים, והם בערך הילדים היחידים במכנה ה"תאהב אותי", ויש לי המון הערכה כלפיהם. החבורה הזו די חלוקה בהרבה דברים אבל סה"כ יוצא שכולם מסתדרים אפילו עם פרים מוזיקליים, פוליטיים, לימודיים וזה עוד ממשיך הרבה. לדעתי זה די אורמ הרבה על החברות הזו, אבל היא לא דומה לחברות אמיתית, היא פשוט נראית כמו קיבוץ חברתי, כל אוחד תורם כמה שהוא יכול ומקבל את מה שהוא צריך, והכי כיף איתם בעולם, אבל חסר שם משהו. בעיקר חסרים אנשים שבאמת יקבלו אותי ויבינו את כל הדברים המטומטמים שאני עושה, אב צריך גם שהם יהיה קרובים אלי תרבותית ופוליטית וחברתית שכדי שאני באמת ארגיש בנוח לידם, ולא קל למצוא כאלו, במיוחד לא בגיל שלי. אז חשוב על תיכונים אלטרנטיבים, ומקומות אחרים לחפש בהם, אבל עושה רושם שהם פשוט לא קיימים, וההרגשה הזו מתסכלת כמו תחת מחוצ'קן או כמו לקבל עוד מבחן נכשל במתמטיקה אחרי שהתכוננתי כל כך הרבה, ובם! בגלל נעלם אחד כל התקוות שלי למצוא אותו נעלמו.
life's a bitch, and there's no pimp to argue with...
בחיי שרציתי לעשות סיקור פאנסי-פלצני על הדביוט של אחד מהאנשים שעשוי את 2010 לאחת מהשנים היותר מעניינות בעולם האינדי והאלקטרוניקה, כאשר הוא לוקח את הדברים למקום שונה לגמרי, אבל המשתמש livingtogether מלאסט.פמ עשה את זה טוב יותר בשורה אחת, שמסכמת הכל:
fuck. its like the last robot on earth singing the blues
העטיפה די אומרת הכל. זה קודר, והבלבול הפנימי יוצר מין אסתטיקה נוסטלגית שנרמסה על ידי משהו שנשמע כמו פוסט מודרניזם מוזיקלי, נפלתי עוד מUnluck. מושלם. ברצינות. בטח המון יחלקו על הדעה שלי, ויגידו שאני מגזים ושזה לגמרי אוברסטייטמנט ואוברייטד, אבל עמדתי נטועה. זה פשוט טוב.
בסוג של ניסיון שעלול להכשל, אני מקווה להפוך את הבלוג הזה למשהו של מעבר להרבה מוזיקה-קצת אופנה, הרבה בגלל שיש לי עוד הרבה מאד תחומי עניין וגם בגלל שלא תמיד יש לי זמן להצטלם או לחפש מוזיקה חדשה -כמו למשל בזמן האחרון-., אז החלטתי להרחיב את האופקים של הבלוג -לפחות זמנית- לעניינים שנופלים בין הכסאות של התרבות הפופולרית לתרבות הדיגיטלית והיחס בין שתי אלו.
***************
לחדשות כל העולם הגיע מכרה זהב דיפלומטי-סוציאליסטי-פוליטי שיצר השנה הדים מכאן עד לכל מקום ציוויליציוני -לפחות במערכת השמש פה-, אם שקארתם את השורה הזו חשבתם לעצמכם 'ויקיליקס', הרי שאתם צודקים, וכנראה שהפוסט הזה לא עבורכם, כי אתם מבינים בדיו במה מדובר כאן. אתחיל בלהגיד שההבנה שלי בפוליטיקה ואפילו בניתוח תרובת פופולרית ודיגיטלית הוא בגדר תחביב לגמרי וסביר להניח שאני אגיד כאן מלא שטויות טיפשות ומטופשות, אם אתם בכל מקרה נשארים לקרוא, אתם מוזמנים למתוח ביקורת ולהביע את דעתכם כעוות נפשיכם בתגובות.
ויקיליקס למי שלא יודע -כלומר לא היה על כדור הארץ בחצי שנה האחרונה- הוא אתר, שכל תכניו הם מסמכים וידיעות שהודלפו על יחסים פוליטיים ודיפולומטיים בין ארצות ומעצמות למרות הצנזורה המוטלת עליהם. כל הדלפה שנעשתה נעשתה באנונימיות מוחלטת, מלבד ג'וליאן אסנג' האוסטרלי. האתר ירד ועלה המון פעמים בעקובת בעיות תקציביות.
לפני שמספר מסמכים התפרסמו באתר כמה בעיות דיפלומטיות שקשורות בדברים כמו: כניסתה של ארה"ב לעיראק ופקיסטן, מלחמת הלבנון השניה והמשפט הקומוניסטי-חופשי-לא ברור בסין. היו סוגרים במין סינדרום "הרצפה העקומה" ומין זריקת האשמות מכל מקום מקום בצורה כמעט מביכה שמזכירה גן ילדים בשעת ארוחת צהריים שהגננת הלכה -כולם יודעים שזה יגמר בקרב אוכל-, כאשר למעשה, וכאן מתחי החלק שאני לגמרי בטוח שאני לא טועה בו,- הנהנת העיקרית ממלחמת האוכל הדיפלומטית הזו היא עוזרת הגננת- "התקשורת העולמית", והעיתונאים עצמם שלמעשה נכרה להם מכרה זהב לתככים, שחיתויות, פגיעה בזכויות אדם וחוסר צדק הומני משווע = המון אייטמים מלאי רייטינג. אני לא באמת יודע או חקרתי על ענייני הרייטינג של החדשות ברחבי העולם ודווקא יכול להיות שאת הציבור קצב הזרמת המידע בזמן האחרון פשוט משגע והם מתעצבנים, אבל עושה רושם שעיתונאים לפחות בארץ היו במין אופורית-יצירה, עד כדי כך שבכדי להעיר אותם נדרשה סתירה מצלצלת במיוחד בדמות אש אימתנית ששורפת את הטיול השנתי של מלא ילדים ובני נוער מתוסכלים שיושבים בכיתות וצריכים לסבול 'דיבורים של גדולים', כי הבית ספר חייב לדחוף מילה או שתיים, וההורים דיברו על זה בבוקר לפני שהם הקפיצו אותנו לביה"ס, ובדיוק דיברו על זה בחדשות אתמול בערב, וזה היה בעמוד הראשי בדרך לעמוד התרבות או הספורט. כלומר, העיתונות כאן הייתה במין שאננות, במין אינפלציה, תקווה שהדברים יצופו מעל לפני השטח לבד והם פשוט ידוגו. לצורך עניין, אם הייתי יודע שהמידע שלי כל כך זמין, במיוחד מידע דיפולמטי, הייתי מפסיק את השימוש במתווכים או במסמכים בכלל ושולח לקנצלרית סמס או הודעה לאינבוקס, כי כולם יודעים שתקשורת בין-אישית עובדת יותר טוב מחתיכת דף עם דיו. הפרטיות שלנו, אם היא עדיין קיימת, מוצגת בחלונות ראווה כמו פייסבוק, מיסו, טוויטר, פורסקוור ועוד המון דברים שאנשים הביאו על עצמם ואחרי זה יצאו במחאה נגד מאגרים ביומטרים כאלו ואחרים שבאו בכלל לעזור לנו לעבור מהר יותר את הצ'ק השדות התעופה, ובכלל להקל עלינו, בלי שהם שמו לב שהם כבר חשפו את הכל.
המצב החברתי שנוצר עקב הסינדרומים התרבותיים-מדיניים האלו של הרצפות העקומות ותקרות הזכוכית, דומות נורא לקוביה הונגרית. זה נראה צבעוני, אבל שמתחילים לשחק עם מזה מגלים פאזל הומני שלם שדרושים כל כך הרבה מהלכים כדי באמת לגעת בו, כי הוא כל כך חשוף, אבל אף אחד לא נוגע במקומות הנכונים.
אני לא משמ מצליח להבין מה with moths עושים בחלטורה שהם קוראים לה הרכב, אבל זה עובד, בעיקר בגלל ששמעתי את השיר האחרון שלהם לפני שראיתי את סרט החדש -והמצויין, אבל מדכא באופן יוצא דפן- WINTER'S BONE. אני לא בטוח שיש הרבה שיריםש היו מכניבים אותי למוד שהסרט הזה דורש יותר טוב. אם הייתי צריך לחשוב בכל מקרה על איך להעביר לכם את זה זה כנראה היה מסתכם בדאונר-וויצ'-האוס. יש בו פשוט משהו הרבה יותר אפל מהרגיל ומין בלאק-מטאל אטטיוד.
ועכשיו לוויצ'-האוס-דאונר עם טוויסט שונה, הרבה הרבה דרון-אמביינטי אפל שמזכיר קטעים מסויימים מהתקופה שהדארקוייב עניין מישהו. DEER †EΔR, עושים בדיוק את השיט הזה, ועושים אותו ממש לא רע האמת. האמת שממש ניסיתי וחיפשתי דברים על הגיג הזה ולא צאתי כלום, האינטרנט כמעט וריק -חוץ מהמייספייס- מעוד צאצאים של השיט הזה, אני אפילו הראשון שהקשיב לחרא הזה בלאסט.פמ, זה לא קורה לי הרבה...
כל מי שמכיר אותי באמת טוב וראה את 25 השירים שעשו לי את השנה היה חייב להבין שמדובר בבדיחה רצינית במיוחד. לא מלאה, את חלק מהשירים אני באמת נורא אוהב, אבל הם בטח לא עשו לי את העשור -חלקם כן ויופיעו בפוסט הזה עוד פעם, בכל אופן רובם לא. אפיל ושנהנתי נורא מהשנה הזו בכלל, ומהשנה הזו במוזיקה בפרט. הנה הרשימה האמיתית (עוד פעם, היא לא מסודרת לפי הסדר הכרונולוגי וההגיוני כי לא הצלחתי למצוא כזה)
****************
Wavves- Super Soaker
אף פעם לא היה לי ספק שסופר סואקר זה הרובה מים. ושניית'ן לא יוכל לאכזב אותי.
Best Coast- The End
בת'אני קוסנטינו באמת עשתה לי את השנה, אולי אפילו אשת השנה שלי. להסתובב כל היום לדבר על שימוש בסמים קלים, חתולים וזה שהיא מכירה את ניית'ן וויליאמס מwavves, הפך את השנה הזו למצחיקה במיוחד! והיא גם עשוהמו זיקה מעולה, היא באמת אחלה אישה לגדל איתה ילדים.
Childhood- Blue Velvet
השיר הזה אמנם לא סחף איתו הרבה אנשים שלא קשורים לעולם האינדי, אבל את כל מי שהשיטפון שלו תפס הוא תפס חזק, אני בטוח שאם הכרמל היה שומע אותו שום דבר לא היה קורה. הוא לא אנרגטי במיוחד, אבל האנרגיות שיש בו די סוחפות.
Mark Barrage- Rubicon Drive
האמן שביי-פאר הולך להיות הדבר הבא בגליצ'-פופ לדעתי, לגמרי שווה כל שניה, וחבל שאין יותר שניות.
Big K.R.I.T- Country Shit
המיקסטייפ שאומר שביג ק.ר.י.ט היה פה, לא עבד עלינו, כי הוא עבר בערך בכל מקום בשנה האחרונה. זה ללא ספק השיר הכי עוצמתי שלמיקסטיים הזה יש להציע, והוייבס שלו לגמרי מדבקים.
Das Racist- hahahaha jk?
בחיי יש יותר מידי שירים של דאס רייסיסט שעשו לי את השנה, לגמרי. שני המשום מה מיקסטייפים שלהם הם הדברים הכי כיפיים ששמעתי השנה, אז פשוט בחרתי את השיר שמתמצת לדעתי בצורה הטוב ביורת את כל ההוויה הדאס-רייסיסט-ית.
Kanye West- Monster
השיר שעשה לי את האלבום של ווסט השנה הוא ללא ספק מונסטר, גם בגלל שהוא לגמרי הפתיע אותי והרבה בגלל ניקי מינאז' -ספויילר: זו תהא ההופעה היחדיה שלה בצ'ארט הזה, כי פשוט לא אהבתי את הדביוט שלה כמו שהייתי אמור לאהוב-.
Local Natives- Cubism Dream
משהו בשירה זה, והאבלום של לוקאל נאטיבס פשוט תפס אותי. כל כך רגוע, אב לכל כך חזק, משהו בפשטות של הלירקיה ובמין כנות-נאיביות שהיא מציגה לאורך שיר כל כך בסיסי ויפה. "צחקנו על איך שהם דיברו כל כך שונה"
Computer Magic- Teenage Ballad (High School)h
השיר הזה די ריגש אותי, אולי זה בגלל ההתעסקות רבה שלי בחיי בית ספר, ציונים,, חיי חברה מחוץ לביה"ס, כי זה בערך
מה שאני חוץ מהבלוג הזה ומשחק בלגו וקורא לזה "רובוטיקה" וFLL. בקרוב התעודות -יום שני-, ואני ממש מקווה שילך לי טוב, תאחלו לי בהצלחה, ואני מבטיח לעדכן אתכם (:
Smith Westerns- Weekend
אני ממש מחכה לאלבום החדש שלהם, כי השיר הזה פשוט צועק כיף. הוא נשמע כאילו עשו רי-מאסטר ללהיט סבנטיז של להקות שאף אחד לא שמע עליהם חוץ מהסולן ואמא שלו שבאותו זמן לגמרי המציא משהו חדש, אבל אף אחד לא הקשיב לו. כמו הוולווט אנדרגראונד רק בלי הפרובוקציות שהביאו לפרסום.
Crystal Castles ft. Robert Smith- Not In Love
באמת.. לא חשבתם שאני אוותר על זה, נכון? זה אולי הדבר הכי נדוש שיהיה בסיכומי שנה חוץ משירי קניה ווסט. אבל הזקן מהכיור -אוקי, זה משפט מצחיק- תמיד יודע לעשות דברים טוב, זה אולי מצחיק לקרוא לו ככה, אבל רוברט סמית' ללא ספק משדרג כאן משהו שבהתחלה היה נשמע קצת כמו בדיחה.
Unknown mortal Orchestra- Ffunny Ffrends
לפני שבוע או שבועיים דיברתי על השיר הזה, שלגמרי שדרג לי שבוע ממש מחורבן, היה ממש כיף לשמוע משהו כל כך מרענן. הוא לא שונה במיוחד מהרבה דברים בשנה האחרונה, אבל הוא עבוד יופי!
Toro Y Moi- Talamak
אי אפשר לסכם את שנת 2010 בלי להזכיר את הבנאדם שעשה לנו את 2009, אנ ידי בטוח שמשם השיר הזה, אבל האלבום יצא ב2010. בכל אופן, זה השיר הראשון שלו ששמעתי -חוץ מאיזה קאבר דבילי למייקל ג'קסון- וזה היה כל כך נהדר בפעם הראשונה, פשוט מושלם. עדיין מושלם. בחרתי דווקא את השיר הזה כי הוא פשוט ממצא לדעתי את כל הרעיון שלו
Ariel Pink's Haunted Graffiti- Fright Night (Nevermore)h
השיר שהוא בעצם הטוב ביותר לדעתי מהאלבום של אריאל פינק, הוא מין פארפזה מודרנית לאחד מהפואמות הטובות ביותר שנכתבו לפי דעתי, דה רייבן של אדגר אלן פו, לא יכולתי לעמוד בזה. אירגזמה נהדרת.
Tennis- Baltimore
אנרגיות הקיץ הלו-פיות הגיע ללא ספק מהזוג הזה, שדחס כל כך הרבה פשטות ויופי קיצי אל תוך שירים קצרים שמלווים בשירה נשית לא יציבה במיוחד ואיכות גלו-פי שעושה טוב על הנשמה .
Male Bonding- T.U.F.F
הגארז' םאנק שעשה לי את השנה, אם אתם לא בקטע אני לא בטוח כמה זה מומלץ עבורכם, אבל זה מעולה לאנשים עם ראש פתוח. אם ההופעות שלכם לא יפתחו לכם את הראש. אני לגמרי מאוהב בסטוויסטים של הדראמינג במהלך השיר.
Tyvek- Blocks
השיטגייז של השנה. האלבום הזה כ"כ מוצלח שהוא נשמע כמו ביסיידס של הראמונס.
Deerhunter- Primitive 3D
השיר הזה אמנם לא נכלל האלבום המעולה, אלא כבי-סייד לסינגל של רבייבל, ולפחות לדעתי מדובר בשיר הרבה יותר טוב ומעניין, שנשמעי כמו משהו שדירהאנטר מעולם לא נשמעו כמוהו. לא משנה אן אתם אוהבים אותם או לא, כמעט בטוח שזה יעבוד. גם עם הטוויסט הביזארי מהאמצע.
Twin Shadow- Slow
רק בשביל הקליפ ההופעה של השיר הזה שווה פה, אבל לא קר בגלל זה הוא פה, השיר הזה פשוט טוב, והוא מגיע מההפתעה הגדולה ביותר של השנה, לטעמי. הקליפ הזה לגמרי נראה כמו סרטון קידום לתעשיית מרתפי הפורנו של העובדים הזרים שמנסים לברוח מאלי ישי -כמו רבים אחרים שמנסים לברוח מנחת זרועו האימתנית-
Tame Impala- Why Wont You Make Up Ypur Mind?
זה פשוט הרבייבל הטוב ביותר מהשנים האחרונות מהרוק הפסיכדלי, זה פשוט מדהים. באמת. אם אתם על אוזניות, יש את החלק בערך ב50 שניות מההתחלה שהמנגינה מתחילה לעבור מימין לשמאל ואין דרך אחרת לדמיין את זה חוץ מקסם כזה שמרחף מעל הראש.
James Blake- Limit To your Love
אני מצטער שאין לי מילים, פשוט כבר נגמרו לי המילים, זה פשוט יפה. בחרתי בשיר הזה, למרות כל שאר השירים המעולים האחרים של ג'יימ בלייק, זה אולי השרי שמייצג אותו הכי פחות, כי אין כאן באמת דאבסטפ, אבל יש כאן משהו רבה יותר אמיתי ועמוק יותר שהיה לי קשה להתעלם ממנו. ובכל אופן, נורא קשה להגדיר את המוזיקה של בלייק, היא נורא משתנה.
Salem- Release Da Boar
עוד פעם, כי זה פשוט ממצה את כל הפעילות של סיילם, מעין נביאי הוויצ' האוס, בשנה האחרונה, זה בכל מקרה ממש ממש טוב, וביחד עם כל האלבום כששומעים אותו כטראק אחד מתוך משהו שלם יותר הוא נשמע אפילו יותר טוב.
oOoOO- Egyptynlvr
כי זה ביי פאר הוויצ' האוס ריוורק הטוב ביותר ששמעתי עד היום. פשוט מעולה.
Mount Kimbie- Mayor
משירי הדאבסטפ הכיפי ביותר השנה. בכלל מאונט קימבי תמיד עשו ואני מקווה שעדו ימשיכו לעשות את הדאבסטפ הכיפי ביותר שיש. קרוקס אנד לאברס הוא ללא ספק האלבום הכי אנדרייטד שיצא השנה.
LCD Sound System- All I Want
את השיר הזה שמעתי את לפני צאת האלבום, כמו רוב העולם, וחשבתי לעצמי "פאק, זה מדהים" כל חלק בשיר הזה פשוט גורם לי לרצות לזוז, ולא הרבה דברים גורמים לי לרצות לזוז. לאו דווקא לרקוד, פשוט לזוז, הרבה פעמים ניסיתי ללכת ברחוב לפי הקצב. ואפילו רמות הדיסוננס המוכות באמצע השיר שנראות כל כך איזוטריות כל כך הוסיפו לי לשיר הזה נפחים שונים, משהו כל כך גדול ויפה. אני גם חשוב שמדובר בשיר הארוך ביותר מהשירים כאן. ואני חשבו שהוא גם אחד מאלו עם הנוכחות הגבוה ביותר. פשוט שמים לב לשיר הזה, הוא שינה את כל התפישה שלי, שהייתה -אני מודה על החטא- די סתמית כלפי לסד סאונדסיסטם, הייתי צריך אותו כדי להבין מה פיספסתי. אני שמח שהכרתי אותו, ברצינות.
ערוץ 2 מצחיקים אותי כל פעם מחדש! הפעם המהדורה הייתה משעשעת במיוחד עם כתבת פרופיל על דייל צ'יהולי לכבוד התערוכה החדשה שלו בארץ שהייתה מלאה בקלישאות זכוכית כמו: "לשבור את תקרת הזכוכית של עולם האמנות" ועוד קלישאות כושלות. ואחר כך כתבה על הפנימייה של בארסה שכלל ניתוח פסבדו-אינטיליגנטי לסופר קלאסיקו -פגישה בין יריבות של יותר מקבוצות כדורגל אלא חבלי ארץ מרקע סוציולוגי בלה בלה בלה-.
***************
אני מאמין שזו הייתה מיכל ישראל, כתבת נענע 10 המוערכת שדיברה אז על סאמר קאמפ -צמד סינת' פופ שאני באמת מחבב נורא- בהשוואה לבת'אני קוסנטינו -שאני ממממממש מחבב לאחרונה מאז הבארן הטוויטרי שלה על קאשה- וניית'ן וויליאמס -שאני מתקשה להבין- במין פארפאזה לכיתה במצב כמעט אבסורדי שבו ניית'ן ובת'אני הם למעשה ה"מאגניבים" -אני מאמין שהיא לא התכוונה למקובלים באמת, למרות שאני חושב שהיא כן השתמשה במילה מקובלים. עוד פעם, מיכל אם את קוראת את זה ולא את דיברת על זה. מחילה- בעוד שסאמר קאמפ אמורים להיות החנונים ששומעים מוזיקת שוליים ורואים סרטי אייטיז של ג'ון יוז ועושים סינט' פופ נוסטלגי עם פלאשבקים לימי מועדון ארוחת הבוקר וסאמפלים מסרטים של, איך לא: ג'ון יוז. כל ההגקשמה המעייפת והמויזעת הזו היא בעצם כדי לחלוק על מיכל -או לא מיכל-.
החנונים של כיתת אינדי מחזור 2010 הם- כלומר בעיקר היא קומפיוטר מג'יק -דניאל 'דאנז' ג'ונסון. יש עuד איזה שניים אבל הם רק ללייבשואוס אז אני רק אזכיר את השמות שלהם: ג'יימס מורלי וג'סטין קולס- היא למעשהל א תגלית מרעישה וסהיר להניח שאם הגעתם לבלוג הזה אתם כבר מכירים אותה. היא למעשה עושה את הפופ שלה על גלו-פי והיפנגוגי עם השפעה גדולה מאד מהצ'ילווייב.למעשה היא כל כך חנונית שהיא מדברת הרבה מאד על ביה"ס בשירים שלה, מתיתשהיא לא מדברת על רומנים-טינאייג'רים איטיים, או על צפייה בערוצי מדע.
למעשה לשירים האלו הכיראוכרפייה הכי פומפוזית שתוכלו להוציא בלי להוציא את עצמכם מטומטמים תהא הנעת הראש מצד לצד ולרקוע ברגל לפי הקצב. אפילו האתר שלה, שאם היה משוטט לו חופשי בחלל נס"'א כנראה היו מאתרים אותו וזועקים מרוב שמחה על מציאת גלקסיה חדשה. כל מה שנותר לי הוא להזדהות תוך כדי עצב קטן, לשמוע- ואז להתעודד.
Ra cailum הוא פרוייקט יחיד של איזה אחד משיקגו- אנת'וני שםמסובךכלשהו, היא גם עושה גלו-פי סטייל צ'ילווייב אבל עם דגש עמוק יותר על האלקטרוניקה- ואני באמת מתכוון לזה כי המוזיקה שלו מושפעת באופן די כבד ממוזיקת אמביינט ומטרנד הברייק-ביט של המחצית השניה של העזור הקודם -בעיקר מזוהה עם הIDM-, קשה לי להגדי בה מלא שמדובר בIDM, משתי סיבות: קשה לי להגיד שמדובר במזויקה אינטיליגנטית במיוחד, היא בטח יותר אינטיליגנטית מהרדיו שלנו- הרבה יותר- וללא ספק במוזיקה שחנון הכין -מספיק להסתכל על הארטוורק כדי להבין שחנון הכין את זה. בעצם מי שלא הבין את זה רק דרך השם שלו כנראה לא חנון אמיתי.-. הסיבה השניה היא שפשוט נורא קשה לי להגיד שמדובר באיזושהי צורה של מוזיקת דאנס, אולי בטראקים שלא שמעתי. אני חייב להודות שאותי הוא לא תפס במיוחד, אבל שמתרגלים לכל הקטע שלו הוא נעים במיוחד ומעולה לשעה שבה אתה צריך לחשוב מתמטיקה -אולי כאן נכנסת האינטיליגנציה- למרות שכאן הדאנס מת-, בינתיים בבאנד קאמפ שלו הוא מציע EP ועדו אלבום אחד. נסתפק בזה בינתיים (:
ד"א, שחכתי מזה, אפיל ושאין לזה קשר כל כך לפוסט עצמו. אתמול NME חשפו את מה שוהלך להיות ככל הנראה הסופרגרופ המדובר ביורת של 2011 הליברטינז+ארקטיר מאנקיז+בייבישאמבלס+סופרי פיורי אנימלס= דה באטלטופ באנד. בינתיים יש רק שיר אחד, ככל הנראה מהצ'ריטי אלבום שיצא באפריל של 2011.
אובססיה אחרונה שלי- אמנם לא גדולה במיוחד- היא קיפ שלי אין את'ניס. אפשר אפילו לראות הבעת הערכה ואינטרפטציה אישתי שלי לשם של הלהקה בשינוי קטן שנשעה בבלוג. הניו אקט שופע ההייפ מהחודשים האחרונים - דיברתי עליהם עוד בימי ישראבלוג! אמרתי לכם!- האמת שאני לא אוהב יותר מידי מהם, אבל את מה שאני אוהב- אני אוהב! וזה בעיקר הטראק "Running out of you" מהEP שהוא בעצם הריליס היחיד שלהם אם אני לא טועה "In Love With Dusk" שיצא תחת הלייבל פורסט פמילי. זה חתיכת שיר. ברצינות, אחד מהאהובים עלי השנה, אני שחבו שאפילו הכנסתי אותו לרידרס פול של פיצ'פורק לסיכום 2010, אבל זה נושא אחר ואני לא כנס עוד פעם ברגשות האמביוולנטים שלי אל פיצ'פורק.
העניין הוא שכנראה אני לא היחד שמצא משהו בשיר הזה כי בתקופה המאד קצרה שהוא משוטט ברשת -ותאמינו לי שהוא לא משוטט הרבה כי לקח המון זמן למצוא הורדה שלו- כבר הצלחתי למצוא לו שני ריוורקים מדהימים.
ואז, בא דייב הוק (אקא- ממורי טייפס), עוד אחד שהוציא אבום צ'ילווייב ממכר ומורט עצבים השנה -באמת.. די..- ונתן לשיר מין פרספקטיבה סבנטיזית שמשום מה מזכירות לי אופרת סבון, אבל כזו שפשוט לא בא לי שתגמר, כזו שנוח שהיא שם, לא משנה כמה היא נמשכת, אבל באיזשהו שלב המציאות היכתה בי והשיר נגמר, זה היה חבל, אבל גיליתי שהאייטיונס על ריפיט. זה היה כיף! ל4 פעמים הראשונות, אחרי זה זה קצת נמאס, בכל מקרה, מבחינת ההוויה הוא יורת כיף מהמקור, אבל אני שבחו שהוא פחות טוב, יכול להיות שיחלקו עלי, אני חשוב שפשוט החלקתי על הראש...
הקטע הבא הברה יותר ברור, בכל מובני הסמנטיקה של המילה ברור. הריוורק של דניאלרדאל (DannielRadall, באנדקאמפ. דיג איט. אתם יכולים להחליט כמה לשלם!) הפך את השיר הזה לכ"כ ברור שאני כבר לא צריך לירקיה כדי להבין מה קורה במקור -ד"א, אני באמת לא מבין מה קורה בתכנית "המקור", אם מישהו יכול לשלוח לי הסברים למייל הוא מופיע בצד-. לדעתי זה נורא הוריד מהערך של השיר המקורי, אבל בגלל שהוסיפו לו גרוב א-לה ג'ון יוז פילם-סקורס. דבר שדי ניחם אותי, בכל אופן הריוורקים האחרים ללא ספק יותר מספקים, אבל הריווקר הזה נתן לי תירוץ לדחוף לכם ניו אקט נוסף! אז אני אשב ואשתוק, אין תלונות. אני לא היספטר. ביי. היי הנה קישור!
mp3: keep shelly in athens- running out of you (DannielRadall rework)h
הרבה דברים מתרחשים במרתפים החשוכים של עולם האינדי, חלקם מעניינים- רובם פחות. הדבר הגדול האחרון שיצא משם, נשמ עבאמת כאילו יצא מהמרתף- מאובק, מעופש, לא מובן- כמו למצוא צעצוע שהיה של אחים גדולים, אבל לך הוא חדש. כבר דיברתי הרבה על הוויצ' האוס בבלוג הזה, ואני לא חשבו שיש עוד הרבה מה להוסיף על זה, כי המצב שם הוא מצב די סטטי, מין סטטוס קוו כזה שלפחות בינתיים- אין מה לחדש.
בכל אופן, משהו קרה ב28 באוקטובר, זה לגמרי נשמע כמו בדיחה, ברצינות, אבל דווקא לאחת מהתנועות האיזוטריות ביותר בעולם האינדי- קמה תנועת נגד. אנשים בקושי הספיקו לעכל את הוויצ' האוס והם כבר צריכים להתמודד עם משהו, שלפי כל עמת מידה הוא כל דבר שאנחנו מכירים ועוד קצת.
אני באמת לא מבין גדול, ולכן פשוט אצט את דברי לאסט.פמ שכנראה יהיו הרבה יותר הגיוניים מכל מה שאגיד:
Phenomena that occurred as negative, ironic, sarcastic, satirical or attacking reaction to the witch house movement, which often includes music conceived as opposite to witch house or made as form of reaction chilly one or, sometimes, as very fast (SPACE SLAVE TRADE) rave, blog house, break-core or avant-garde, in some cases in the form of a compilation gathering music that existed before witch house emergenceFuck NoOoOO, but very similar, which entails for example - drone, hip-hop, dubstep, etc. in some cases it is organised as hoax witch house (†∆†). All these phenomena are accepted by the witch house, by absorbing nature of its strategy, that can be described as a negative imprint of the current hyper-capitalist pop productions, therefore, this tag is associated with in the witch house family tag, and is a significant part of its discourse.
כמו שההסבר מספר, וכמו שהתחלתי מקודם- אבל משום מה קו המחשבה הוביל אותי אחרת- ב28 באוקטובר השנה יצא אוסף ציני עם שם ציני אפילו יותר -וגאוני הרבה הרבה יותר- Fuck NoOoOO. אפילו העטיפה אנטי-וויצ'-האוס-ית.
אני לא ידוע הרבה על התופעה שנקראת BABY JAZZ, למעשה כמעט כלום. מלבש זה שהמוזיקה שלהם מממש כיפית, ושהסינגל החדש שלהם Song for the Season, כנראה ממש עדכני לכל מקום שהוא לא ישראל. אבל כמו שאמר מורי ורבי- בנימין נתניהו: "שם המשחק הוא מטוסים גדולים", ואין מטוס מספיק גדול בשביל להנחית כ"כ הרבה כיף בטראק אחד -או טראק אחד פחות מאז שנעלם הכרמל-. כלל ההוויה של הדבר הזה היא מעבר למוזיקה, ובידח עם שחרור הFL-שיצא כנראה ב... מתישהו- אמור לצאת גם ספר קומיקס בכיכובם של גולדן צ'או וטין וולפה -שתי דמויות שגרומות לי להאמין שמדובר בצמד-
LØW HE▲D$ הם -לפחות לדעתי- הדבר הבא בוויצ'האוס, הרבה בגלל שהם עושים את מה שכולם תמיד עשו רק הפכו את זה את זה לכמה מהעקרונות הכי נחמדים בפוסט-מוזרניזציה. זה קצר יותר, מורכב יותר וקר יותר. הבעיה היחידה איתם היא:
adding them to itunes is a real bitch on account of the symbulz i recommend doing it one by one so you dont getem all mixed up when you have to re-tag nam sayin nignog?
כמו שאמר חברי האמריקאי מלאסט.פמ. בכל אופן כדאי לכן להוריד משהו לפני לראות שאתם בכלל מסתדרים עם החומרים שלהם, כי הם לא פשוטים. http://soundcloud.com/slow-head ////
***************
דה מינסט בויז, הם בעצם סולו פרוג'קט של ווייל מארקווי מקליפורניה, הEP החדש שלו, שנושא עטיפה שנראית כמו פארודיה על עולם הבלאק מטאל -והילדותיות האינסופית שבו-. כל הEP מורכב משירים שנמשעים כמו בוטלגים מחדרי בודוו'אר שהתגנבו אליהם נערים משנות ה60. אחרי הכל, הטאגים בבאנדקאמפ ככל הנראה מגדירים את הדבר הזה יותר טוב ממני:
four loko lo-fi satanic pop weed witchcraft California
![our villainy [gala]xy](http://2.bp.blogspot.com/_kucagl4qR8M/TUW02TAljzI/AAAAAAAAAD0/CsAKL1mqhjI/s1600/beastlogo.png)
