Let me tell you bout this country shit

תמיד אחרי שיעורי ספורט, ברגע שאני נכנס למלתחות יש שקט כזה, שקט מביך כזה. "עומר הקוקסינל פה", הם מפסיקים ת כל מה שהם עושים ומחכים שאמצא לי תא להחליף בגדים ופשוט אעזוב, בדר"כ אחרי שאני הולך אפשר לשמוע או צחוק ענק או מלא תגובות נאצה מהסוג שלא מתייחסים אליו, אז אני ממשיך ללכת. לא יודע מה היום גרם לי להתעצבן, בכלל, אז התעצבנתי. אני חושב שז והייתה ההבנה שאני כנראה הולך לחטוף מכות באיזשהו שלב. מכות על משהו שלא רק שהוא יותר מבסדר גמור (הומוסקסואליות), אלא על משהו שאני לא. אני לא יודע עוד מה אני, וזה לא בגלל שאני לא מחפש, אני לא מוצא. אז הדרך הנוחה ביותר להגדיר את עצמי בינתיים היא א-סקסואל, יש עם זה כמה בעיות: 1. אני כזה פחדן פתטי שאני כנראה לא אספר לאף אחד. 2. ההבנה שבשביל להיות בטוח שאני א-מיני אמורה להתלוות להרבה ניסיון ולהשלמה שבאמת שום דבר לא מתאים לי.
אבל זו לא הייתה הבעיה, הבעה הייתה השנאה שאני רואה עביניים שלהם, שנראה רצינית לכל דבר שנראה להם קצת חורג, אבל ההבדל היחיד הוא ביחס ביניהם. הממטאלהדס הם מפחדים. ממי שהם חושבים שהוא הומו הם תופסים חתיכת תחת שלא היה מבייש שום סטרייט והם בעיקר מדברים על להרביץ להם כל היום.
איתי העניין כברב קצת שונה, כי השנאה כלפיי היא לא קולקטיבית כל כך והיא נורא תלויה בהרבה דברים, בעיקר בהבנה שאני קצת כמו סלרי: תאהב אותי או תשנא אותי, ואיתי באופן ברור מאד בתוך השכבה תוכלו למצוא רק את שתי הקצוות האלו.
ריב קטן באליטה הקמפוסית הביא לניתוק ביני לבין מי הייתה החברה הכי טובה שלי. ועכשיו יש לי חבורה של כמה ילדים שאיתי בעך בכל מקום מאז כיתה ז', והם באמת נחמדים, אבל זו לא באמת חברות, הרבה מזה זו פשוט נוחות, אפילו שאני די אוהב אותם, והם ממש מצחיקים, והם בערך הילדים היחידים במכנה ה"תאהב אותי", ויש לי המון הערכה כלפיהם. החבורה הזו די חלוקה בהרבה דברים אבל סה"כ יוצא שכולם מסתדרים אפילו עם פרים מוזיקליים, פוליטיים, לימודיים וזה עוד ממשיך הרבה. לדעתי זה די אורמ הרבה על החברות הזו, אבל היא לא דומה לחברות אמיתית, היא פשוט נראית כמו קיבוץ חברתי, כל אוחד תורם כמה שהוא יכול ומקבל את מה שהוא צריך, והכי כיף איתם בעולם, אבל חסר שם משהו. בעיקר חסרים אנשים שבאמת יקבלו אותי ויבינו את כל הדברים המטומטמים שאני עושה, אב צריך גם שהם יהיה קרובים אלי תרבותית ופוליטית וחברתית שכדי שאני באמת ארגיש בנוח לידם, ולא קל למצוא כאלו, במיוחד לא בגיל שלי. אז חשוב על תיכונים אלטרנטיבים, ומקומות אחרים לחפש בהם, אבל עושה רושם שהם פשוט לא קיימים, וההרגשה הזו מתסכלת כמו תחת מחוצ'קן או כמו לקבל עוד מבחן נכשל במתמטיקה אחרי שהתכוננתי כל כך הרבה, ובם! בגלל נעלם אחד כל התקוות שלי למצוא אותו נעלמו.

life's a bitch, and there's no pimp to argue with...