youth

כל כך הרבה סימנים לנעורים הפסאדו-נצחיים שלי נרמסים ע"י העולם באכזריות. המבוגרים כאלו מעצבנים, לא יכול ככה. אני רוצה להסתובב כל החיים בסווטשירט וג'ינס. לא רוצה חליפות, לא רוצה תיכונים. אני רוצה את הלגו הזה לעד.
למה אני לא יכול להיות מוזיקאי? למה אני כזה עצלן? פאק איט, אני הניגר הבטלן ביותר באיזור. מצד שני גם הכי פיוריוס באיזור, היה יכול לצאת מזה רק טוב. לא משנה...

time wharp///

טיים ווארפ הוא דפנטלי הדבר הבא בהיפ הופ האינסטרומנטלי, אולי בעקיר בגלל שהוא לא מקובע בלופים רפטטיביים לגמרי. וההשפעה שלי היא הכי 8ביט וצ'ילווייב, כלורמ אתם לאל שומעים כאן עוד קוואסימוטו. אתם שומעים כיף במינון הנכון בכל דרך שלא תסתכלו על זה- לא ארוך ומייגע לא קצר ומשאיר טעם של עוד, לא עמוס מידי וההרגשה הכללית היא של רובוט שיכור במסיבה שלקולבריישן בין המו-טאון ויאנג מאני. בעוד חמישה ימים יוצא האלבום המלא, אבל עד אז אתם יכולים להוריד את רוב השיט שלהם בבאנדקאמפ שלו.
mp3: time wharp- cuspcake

jamie xx///

האדם שהפך את הxx לאגדה שהיו -אי שם ב2009, או 10. מי זוכר בכלל?-, ממשיך בחייו כגרעין לונדוני שלא נשאר מאחור, ולפעמים אפילו רץ יותר מידי קדימה. אחרי שהשמיד בצורה יפייפיה את האלבום של מעצמת הספוקן וורד, גיל סקוט-הרון. התפנה לקריירה נורמטיבית כביט מייקר ופרודוסר, וכמו כל מי שנגע במדרכות לונדון ב5 שנים האחרונות הדאבסטפ התגנב פנימה, לא משהו רציני, ת'ו. הטראק החדש שלו , שלמשעה לא כל כך חדש אני פשוט הרבה זמן ל אהייתי כאן כדי לגלות לכם שהוא חדש- הוא למעשה יופי צרוף של אקלקטיות אסוציאטיבית בין צלילים ומילים, ככשה שזה לא כל כך שונה ממה שהוא עשה לאלבום של סקוט הרון, אבל הוא עדיין הוא עושה את זה בצורה מדהימה.
mp3: jamie xx- beat for


flash palace///

הם הכי הרדיוהד של הווה, ולא יצא לי להגדי את זה. יש משהו ממש מנחם במוזיקה של פלאש פאלאס, היא לא מרגישה כמו מעמסה -כמו למשל אלבום חדש לרדיוהד. שצריך לדאוג נורא שיהיה טוב כמו הקודמים-, יש במוזיקה שלהם משהו נורא נונשלנטי כמעט בטעות כזה, אבל לגמרי ברור שהכל נפל למקום הנכון- גם אם רק בטעות. הEP  שלהם עושה נעים באוזניים ומזכיר לי שחוש השמיעה יכול גם להינות בין רעש לאדמה ויפן עד לקול המצפצף של טטאינה הופמן.
flash palaceXbandcamp

***************

הבחירה של ג'ק אין דה בוקס  לגרסאת הבועה התל-אביבית לLa blogotheque, וקליפי הרחוב קצת תמוהה לדעתי- אולי בעיקר בגלל שהלהקה שייכת הרבה יותר לסצינת האינדי הירושלמית -כבודה במקומה-, אבל בכל זאת, הקולברייט הוליד תוצאה נחמדה במיוחד. ובכלל היה נחמד לשמוע שעיריית תל אביב נתנה לשוליים לצאת לרחוב. עכברושי הביבים של האינדי התל אביבי -ואפרנטלי גם הירושלמי- יצאו מתעלות הניקוז. לאנשי ג'אנק כמונו זו מתנה.