איק דארםלקד

בתור טינאייג'ר, הרבה דברים בעולם לא ברורים לי, ואני מניח שזה בסדר, וזה גם לא הפריע לי כל כך עד שפגשתי את הסטרוקס. זה  לא שאני לא מבין מה הם עשו לרוק של ה21- סנצ'ורי, אני מבין ועוד איך, אני פשוט לא מבין מזה משנה.

אני רק רוצה להבהיר, זה לא שאני חושב שהם להקה גרועה. הם לא רעים בכלל, ואם מישהו -ולמשעה הרבה אנשים די נהנים מהם- נהנה מזה אני לגמרי יכול להבין למה זה קיים, אבל מבחינה אגו-צנטרית: הם די סתמיים. כבר יצא לי להתעסק הרבה בחדשנות ומה היא אומרת או מתי השפעה של מוזיקה הופכת להיות חסרת הצדקה/חסרת משמעות. הממצאים היו די ברורים בשני המקרים: ז'אנרים שמתים נושאים את התהילה שלהם בעיקר על גבי ההשפעה שלהם על אמנים צעירים שמפתחים ז'אנרים חדשים. ושאי אפשר לבקש חדשנות ובו בזמן לעשות כל דבר שהוא הכי רטרו-קול-סטאף.

מה? מה לא הבנת יא ילד טיפש!

העניין עם הסטרוקס מתחיל קודם כל בצורה השטחית ביותר- בהגדרה שלהם: "פוסט-פאנק רבייבל". להכנס ללייבלים ולצאת קטנוני עכשיו הכי לא מתאים לי -וזה לא משנה אם ההגדרה מדוייקת כרגע או לא. אנחנו יכולים להתווכח על דבר כזה לפחות כמה דקות.-, אבל עצם המצאותה של המילה רביבייל בהגדרה מעוררת בי סוג של קלסטרופוביה: לא רוצה להכנס לזה, לא מעניין אותי להכנס לזה עכשיו, אבל אני אצא לגמרי טיפש אם אגיד שזו הסיבה שאני לא מבין אותם, כי בדברים אחרים הרבייבל-שטיק הזה לגמרי עבד עלי.

מה שבעצם יצר את הקלסטרופוביה התרבותית הזו זה דווקא הטייטל שניתן להם ברבים כ:אלו שהחיו את הרוק'נ'רול -הגדרה שהרבה יותר נוח לי איתה כי עד היום לא הבנתי מתי הפוסט פאנק מת. איך דבר כזה קורה בכלל? הפוסט פאנק זו לא הגוויה של הפאנק עצמו? מה קורה כאן?- הרוק'נ'רול הוא המקרה הקלאסי, הגדול והמובהק ביותר של התגלגלות ההשפעה של ז'אנר על המשך המוזיקה. הרוק'נ'רול היה חידוש מוזיקלי ענק. בשנות ה50. הוא היה מבשר המהפכה האלקטרונית במוזיקת הבלוז שהייתה פופולרית באותה התקופה ומבעבר לכך- הייתה למהפכה הזו השפעה סוציו-תרבותית גענקית מכיוון שקברה סופית את הבלוז כ"קולו" של מעמד הפועלים והוסיפה המון יוקרה לכל הטריק הזול הזה. בכלל הרוק'נ'רול שרד כתרבות -סקס, סמים בלה בלה בלה- הרבה יותר מאשר כמוזיקה -אלביס ו... אה! אלביס ועוד קצת אלביס שמגלגל אבנים וזה בערך מה שזוכרים-, בעוד שהמוזיקה שרדה בערך עשור- התרבות עצמה שרדה בצורה אינטנסיבית כי כל פעם מחדש הגדירו את הרנסאנס שלה. בעיקר מעריצים שחיו בתוך בועה וסירבו להאמין שהז'אנר הכל-כך-אגדי שלהם גווע. העניין הוא שהאנשים שהיו בתוך הבועה, היו הרוב המוחלט. ומי כמו האנושות יודע שמתוך הבועה אתה לא יכול לראות אותה מתפוצצת, אתה יודע שזה מגיע רק כשאתה קולט שאתה נופל, אז כבר מאוחר מידי להציל משהו. הרוק'נ'רול כחייה מוזיקלית שרד עד סוף שנות ה70 בעיקר בגלל השם שלו שנתפס כנראה בגלל שכיף להגדי אותו והיוקרה שהביאו איתו וגם בזכות התרבות שמאחוריו, חוץ מזה אין  לא נשארו ממנו שרידים אמיתיים שהם תוצאה ישירה, הכל השפעה שנבלעה אל תוך השפעה אחרת, בסוף נשאר רק רוק.

no, i wont. מתוך אנדר קאבר אוף דארקנס, הסינגל הראשון מהאלבום האחרון.

ואז הגיעו הסטרוקס, להקה עם סטוק בלתי נדלה של בועות סבון, עם התרבות הדיגיטלית אליה נקלעו בתחילת דרכם ופורמט הCD הפופולרי, הסטרוקס בכלל לא היו צריכים ליצור בועה קולקטיבית, הם יכלו ליצור בועה אחת לכל אחד. פייר. המוזיקה שלהם, שהייתה שמחה, קצבית ומהירה הייתה כל מה שהרוק'נ'רול היה היום לולא היה מת בדרך. בדיוק בגלל זה מחשיבים את הסטרוקס לאלו שהצילו את הרוק'נ'רול. כאן מתחילה חוסר ההבנה שלי: מי בכלל רצה שיחיו את הרוק'נ'רול? אם הם לא היו מחיים אותו אף אחד לא היה נזכר בו בכלל, את הסקס והסמים שלנו עשינו כבר עשו שני עשורים בלעדיו. וכבר סיכמנו שהרוק'נ'רול היה הרבה יותר פוזה מאשר מוזיקה, רוק'נ'רול היה לייפסטייל קלישאתי למדי, והיפ הופ ספח את הקלישאה אליו בסוף שנות ה70, שאפילו הוואייטיז האשכנזים היהודים -מישהו זוכר את הביסטי בויז???- האלו התחילו לעשות את מה שהסלאם-אריאז עושים כבר שנים. הסטרוקס לא עושים מוזיקה גרועה, הם עושים מוזיקה טובה, וגם עושים אותה טוב. מה שמפתיע זה שהדבר הזה כל כך אורדינרי. למעשה זה השפן הישן ביותר שאפשר להוציא מהכובע -אחרי המהפכה האלקטרונית הפסיקו לייצר את כל האקססוריז הישנים, אפילו שחזרו לזה ברוח הרטרו של השנים האחרונות. גם בזה אפשר להאשים את toro y moi? אה, לא? נו שיהיה...-. כאן כבר יבינו שאני בור מוזיקלי. אני מבקר ציניקני, אבל זה מה שאני חושב, הונסטלי.

המוזיקה של הסטרוקס הייתה פשוט כיפית יותר והייתה אלטרנטיבה מצוינת לדיפרסיה הברוקלינאית של אינטרפול או לאובר-עליזות הסקוטית של פרנץ פרדיננד, על כן ברור לגמרי למה דווקא הם הוכתרו כרבייבל הרלוונטי ביותר. האיזון המושלם בין ג'וי דיוויז'ן לדיבו- רק מודרני ומתאים הרבה יותר לרוח התקופה.

גאש, אני כזה רטרו.

ויכול להיות שזו פשוט הייתה התקופה המתאימה ביותר. רדיוהד שחררו את קיד א, אמנז'יאק, או קיי קומפיטר, והם בעצם היו ה-רוק של שנות ה90. פייבמנט לא מתאימים לרקודים, ובטח שלא רדיוהד. כל שנות ה90 היה תמהיל ביזארי של פוסט הארדקור, סלואוקור ואלקטרוניקה מתוחכמת לעולם האינדי. ילדי האינדי היו שרויים במצב קטסטרופלי לגמרי, המועדונים שלהם מתים, כל הIDM הזה מתוחכם מידי בשביל לרקוד לצליליו אחרי שישיית בירה מחוץ למועדון ופוקט סיגריות.  לילדי האינדי שהתרחקו מדפש מוד ומדונה -בניגוד לאינדי של היום הם לא היו אירונים ובטח שלא מודעים לעצמם- גויידד ביי ווייסס היו הרבה יותר מידי לו-פי. אפקס טווין ומיו-זיק מתוחכמים מידי. הפיקסיז מתים ולמי אכפת מקים דיל והברידרס שלה בלי פרנק. וכל הטריפ-הופ הזה, למי היה כוח אליו בכלל?
אחרי אינפלציה קשה בצליל מהיר, קצבי, קצר ובעיקר- רוק מלוטש ולא מתוחכם במיוחד, ברור לגמרי אחרי שהבנו למה הם היו גם עדיפים על המתחרים שלהם עכשיו אנחנו גם מבינים למה  הם התקבלו בברכה גדולה כל כך.
וכאן בדיוק נכנסת הקלסטרופוביה התרבותית שלי: אין כאן כלום, זה הרי הטריק, זה רטרו טהור, כל הילדים שכל כך חיפשו חדשנות וקיבלו  בסופו של דבר פורטיסהד ואפקס טווין, התבררו בסופו של דבר כיורים-ובוכים ומצאו את המפלט שלהם באמ-אמא של כל הרבייבלים. שום דבר כאן לא חדש, וזה מול העיניים -טוב, אוזניים- של כולם, והם לא שמים לבד לזה. יכול להיות שאני המשוגע כאן? וזה לא שלא ניסיתי להבין איפה הגדולה כאן -הלאסט.פמ שלי יוכיח שיש לי 92 האזנות. 92! בלי קשר להאזנות עוד לפני הלאסט.פמ-, אבל אם כל הגדולה כאן היא בהחזרה של הרוק'נ'רול אני חושב שכל הדבר הזה הוא באמת תוצאה ישירה של הצלחה מהסוג הנוראי ביותר: "המקום הנכון בזמן הנכון", כלהקה שהושיעה את רחבת הריקודים של האינדי - דבר שהיה נפתר עם הדאנס פאנק אם רק היו מחכים חצי שנה-, ההצלחה הזו נוראית כי חוץ מעל בסיס האינפלציה התרבותית אין לה שום ביסוס.

אם אני צודק, הסטרקוס הם לא יותר מלהקה כיפית עם סלף אוורנס בשמיים שהייתה במקום הנכון בזמן הנכון עם יח"צ מושלם. פשוט מושלם. אם אני טועה, אז אני טועה, ויש סיכוי די גדול שאני זה שטועה פה, אני לא מנוסה במיוחד, והטעם האישי שלי מבוסס לגמרי בצורה אינדיבידואלית דברים שמעניינים אותי, הם לא חייבים להיות חדשניים או פורצי דרך, יכול להיות שאני פשוט לא נהנה מספיק ואני יודע אישית שקשה לי לשפוט דברים בצורה לגמרי אובייקטיבית.

בשני המקרים, הסטרוקס לא החיו מוזיקה הם החיו לייפסטייל שנשאר בדיוק אותו הדבר רק במקום אחר, הם אלו ששמו את הרוק'נ'רול בסקס והסמים מחדש, כל השאר כבר היה קיים. פשוט לא היה לזה מעילי עור, גיטרות מלוטשות, מקצב כיפי והפקה וולגרית ופאסדו לא מלוטשת-אבל-מלוטשת-מידי כבר שני עשורים. היה לזה ניגרז וביצ'ס עם ביטים רפטטיבים שהאינדי עוד לא כל כך אהב.