FrontWoman

הרגע שהגעתי ממנו אל האינדי הוא לכאורה העולם שהכי לא קשור אליו, מטאל. ולמעשה אני התחלתי מהסוף, מהדרון והנויז והתקדמתי אל עבר הנורמטיביות -היחסית- בצורה די מהירה, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שהגעתי מעולם בלי יותר מידי הערכה לקול הנשי מלבד כמה ז'אנרים ולהקות שאמנם שם בצורה די דומינטית אבל גם די זוטרים באותה המידה -פרדוקסלי אז איט איז- ועולם האינדי לגמרי שינה את התפישה המעוותת הזו עד לכדי שרוב המוזיקה שלי כיום מכילה לפחות אישה אחת מקדימה או מאחורה -אוקי, זה פשוט אירוני-. לאורך השנתיים האחרונות נתקלתי בכל מיני גוונים של נשים בעולם האינדי והאלטנרטיב ומידי פעם צצה איזו אחת חדשה -ע"ע- צבעיימלחמה-. גיליתי נוחות וגוונים נהדרים וממכרים במיתרי הקול הנשי. בבלוג הקודם אפילו הקדשתי מיני פוסט לעניין. בדר"כ לא ממש מוקדש להן ז'אנר משלהן, או שלפחות אני לא יודע אל אחד כזה מלבד הriot grrrl. בהתחלה כמובן הופתעתי לגלות שהליברליות הזו הגיע מכיוון הפאנק, אבל אז גם התחלתי להתעמק שם והבנתי מאיפה זה מגיע. תסכול. סביר להניח שאם מישהו(י) היה בכלל קורה את זה הייתי מקבל בראש, אבל אני חושב שיצירה הנשית באיזשהו מקום באמת התחיל מתסכול מסויים, אחרי שנים שהיה אסור להן את זה ואת זה ואת זה וגל פמניסטי ראשון. ושני. ושלישי. ועדיין המשכורות לאותה עבודה לא שווה והכל עדיין מתנדנד, אבל היצירה הנשית כבר שם, והאמנות הפכה להרבה יותר ליברילית לצורך העניין- רק בערך מאמצע המאה ה19 וכל המניפיסט הזה התחיל כבר איפשהו בזמן המהפכה התעשיתית. אני לא חשוב שנדיר היום למצוא אישה דומינטית בהרכב, ולמעשה בז'אנרים מסויימים אני לא יכול למצוא קול מתאים יותר מקול של אישה -צ'ילווייב, לדוגמה- . האישה הראשונה של האינדי והאלטרנטיב -לפחות הראשונה שלי- הייתה אחת מהנשים האהובות עלי עד היום בכלל- קים גורדון מסוניק יות'. ובכלל אני חושב שזרם הנו-ווייב הניו-יורקי הביא איתו הרבה מהבלבול המיני במוזיקה ואפשר סוג של נקודת מפנה בכל התהליך שהוא בעצם מהווה סוג של שילבו בין הרויט-גרררלל לפוסט פאנק -שאם אני לא טועה נשלט, או לפחות נשמע מדברים בצורה כמעט טוטאלית-, והביא את הסצינות האנדרגאונדיות של תחילת שנות ה80 לתפנית מינית, אבל לא גמורה, אלא אנדרוגינית, הן מבחינת מהות המוזיקה, הן מבחינת מי שעושה אותה והן מבחינת איך שנראתה -מבחינה פיזית, כלומר חברי הלהקה עצמם-. משם לאט לאט כבר התחילה המגמה לחלחל אל תוך כל סצינות הנישה וכמובן שאל האינדי רוק -שלכאורה רק התפתח כמובן, למרות שבמדיה מסויימת תמיד היה שם בתור אידיאולוגיה, אבל לא תמיד היה לו טון משלו-, עד להיום שסצינת האינדי כבר מלאה בהן.