Shock The Monkey

פתיחת בלוג תמיד היה דבר של מה בכך עבורי, באמת. אינספור בלוגים עם השנים. בכל זאת, לפתוח את הבלוג הזה היה סיפור שונה לגמרי, כאשר הוא למעשה אמור להוות עבורי פלטפורמת כניסה אל עולם בלוגינג בוגר, מוכשר ואולי גם נאמן יותר. ההצלחה שלי בישראבלוג הייתה יחסית, היו תקופות נהדרות והיו כאלו שהן ממש על הפנים, כמו זאת עכשיו. רק שזה גרמה לי להבין כמה אני חייב לעלות על במה חדשה ולהתחיל את הכל עם דף, שהוא למעשה אפילו לא חלק. אני רוצה להאמין שאני מתחיל כאן עם דף פוליו. כל מה שאני צריך זה להכניס את המילים אל תוך השורות. בלי שיצא לי עקום, בלי רווחים גדולים מידי בין השורות. עם דיו בלתי נדלה כמו האינטרנט, אני רוצה להאמין שיהיה כאן יותר קל.

אני עומר, אני בלוגר כבר המון שנים בישראבלוג, מתעסק בעיקר במוזיקה -על כל גווניה-, אפנה, תרבות אינטרנטית ומדיה בכלל. אני ככל הנראה לא מהמוצלחים שבינינו, כי סה"כ עולם הבלוגינג הזה יחסית חדש שלי, שעד שני הבלוגים האחרונים שלי הייתי עסוק בעיקר בכתיבה אישית עם ציפורן חודרנית במיוחד. בין היתר כמובן, אני חוטא בכתיבה בעיקר אל התיקייה, בעיקר שירה, בעיקר מודרנית, לא נראה לי שיצא ליל פרסם כאן יותר מידי מהשיט הזה, אלא אם זה משמ מתחבר לי לקטע מסויים. בבלוג האחרון שלי פיתחתי אובססיה לפוסטים שקשורים באופן ישיר מאד ובנויים באופן ברור מאד משירים בלבד והבאת קליפים מיו-טיוב, אני באמת אשתדל לעשות את זה כאן כמה שפחות.
בין היתר התעסקתי גם בעיצוב, רק שכרגע אין לי פוטושופ, אז זה ממש לא משנה.

חשבתי הרבה איך בעצם לבנות את הפוסט הראשון: מאיזה חומרים, כמה ארוך, כמה קצר. הפוסט הראשון הוא אולי כמו ההתרשמות הראשונה של קוראים מהבלוג, קצת קשה לי להאמין שהוא ממש קובע את טון הבלוג, למעשה אני רוצה להאמין שאחרי פוסט כזה הוא לא יקבע את הטון הכללי, אני לא אדם כבד במיוחד בדר"כ, אני אפילו די מצחיק לפעמים. יש לי הומור משלי, ובגדים משלי ואני רוצה להאמין שאני לא יציר פיצ'פורקי בלעדי ושיש לי גם טעם משלי.

אוף, נמסא לי להיות כזה כבד, אני באמת צריך להתחיל להיות כמו פעם, או לפחות כמו שאני בחיים האמיתיים, אולי זה הפחד פשוט שמה שאני בחיים האמיתיים זה האני הפחות נכון, או פשוט אני שאני לא אצליח להוציא אל תוך המקלדת.

טוב, כדי לגמור את זה בצורה ממש נחמדה, אני אקשר לכאן שיר נחמד, קצת ישן, ת'ו: