כמו עוד הרבה אנשים בעולם, לא הרבה אנשים מכירים את ההיסטוריה הפרטית שלי כי.. טוב זה לא באמת מעניין מישהו. פרט שאולי כדאי שידעו עלי היא שאני בן זקונים להורים מבוגרים ואחים גדולים. מאד גדולים (בהפרשים של 10, 15, 17). תמיד היו ויש לזה מינוסים ופלוסים. אחד מהדברים שאולי הכי השפיעו עלי זה שבעצם נולדתי לאחים עם דעה מצוקה והרבה מאד טעם אישי שלא מושפע מהסביבה -זה גם בגלל הורים ליברלים יחסית ואינדיבידואליות שמאפשרים לנו בבית- ואחים שלי אף פעם לא לקחו חלק גדול מידי בתרבות המיינסטרים -ת'ו, הם יעידו שבאמת אין להם בעיה עם זה-.
מהלהקות שבתור ילד אחים שלי די אהבו ואני זוכר אותם שומעים כל זבל חדש שיוצא להם נמנים סוניק יות'. ביי- פאר הלהקה שהכי השפיעה עלי בעולם ביחד עם רדיוהד.
טוב, מישהו חייב להודות שזה די מדהים. |
אלון, לאחרונה דיבר עליהם עם מישהי בטוויטר, על אם הם אינדי או לא. בכל אופן, זה לא רלוונטי לשיחה. כי אם הם מכרו אלבום בסטארבאקס או לא ואיך זה משפיע על הגישה שלהם ממש לא משנה לי. אני רוצה לדבר על הפסקול החדש שהם עשו לסרט הצרפתי Simon Werner a Disparu (Lights out). מדובר סה"כ בסרט ט'רילר צרפתי על חבורת טינאייג'רים בשנת 1992, כאן העניין הופך להיות רלוונטי לסוניק יות' שכבר פיתחו עדת מעריצים מאד נכבדת בשנה הזו. אחרי הוצאת גו ובשנת ההוצאה של דירטי. השימוש כאן בסוניק יות' הופך למושכל עוד יותר שמדובר בסרט ט'רילר על טינאייג'רים, גם בגלל ההתעסקות הבלתי פוסקת של סוניק יות' בתרבות הנוער האלטרנטיבי ומרד נעורים, וגם בגלל שלסוניק יות' יש התנסות מסויימת ביצירות שגובלת באמביינט בגלל כל הוצאת הSYR שלהם לאורך השני -ולא בכדי האלבום הזה נחשב גם כ SYR 9-
בתור מישהו שיכלל חוות את השנים האלון רק מבחינה קולנעית ומוזיקלית, אני חייב לציין שמדובר בהתאמה די מושלמת בין סוניק יות' לבין מה שהסרט אמור להיות -מצטער... עוד לא ראיתי אותו, אבל אני ממש מתכנן על זה-. בכלל למי שבאמת אוהב את סוניק יות' יכול להיות שמדובר באלבום מרגש במיוחד. בכלל מורגש כאילו כל האלבום שהוא אינסטרומנטאלי לחלוטין, כל מילה שמישהו היה מוסיף בפנים, כל צלילי חדש היה יוצר דיסונאנס. אני כנראה די משוחד בעניין הזה. אבל ההרגשה היא שגם א םזה לא הדבר הכי יפה בעולם, או אפילו הכי יפה שהם עשו, שום דבר לא היה יכול להוסיף לזה. כאילו היצירה הזו מושלמת מעצם היותה היא, היא לא הכי יפה, ולפעמים אפילו צורמת. כמו שאמרתי בפוסט הקודם לגיאחה בתגובות, הגישה של הדור שלי למוזיקה לא מחפשת יופי או שלמות מוזיקלית -אולי פשוט הפסקנו לחפש כי הבנו שאין כזו-. אנחנו מחפשים משהו שלא ירדים אותנו שיעניין אותנו שיגרום לנו לרצות להשאר בתוכו. אולי כאן מתחיל בעצם העניין של האלבום הזה, אני כל היום חיכיתי לחזור הביתה רק כדי לראות מזה הדבר הזה. ויכול להיות שכל אחד שהגישה שלו שונה משלי יגיד שמדובר באחד מהדברים המשעממים ביורת שהוא שמע, אבל במצב כזה צריך לזכור כמה דברים.
- האלבום נעשה עבור סרט, ולכן הוא מספק תחושת אמביינט קלה משהו
- מדובר בהקלטה שמשתייכת לSYR. שמלכתחילה סוניק יו'ת הצהירו שיהיו אקספירמנטאליות יותר
אלו כמובן לא תירוצים מתקבלים שמדובר במוזיקה, אבל אם מתייחסים אליהם אפשר למצוא את המקום להבין מעבר למוזיקה המצב נתון. כי מוזיקה ומוזיקה לסרט הם שני דברים כל כך שונים והמכנה היחידי שלהם הוא ששניהם מוזיקה. מאותו מקום בדיוק רק מהצד של רדיוהד שהכינו את אקזיט מיוזיק (פור א פילם) לרומויאו+ג'ולייט של באז לורמן. השיר נכלל באלבום המופת אוקיי קומפיוטר אבל לא בפסקול של הסרט, ולא סתם הוא כנראה השיר הכי חריג מוזיקלית ובצורה אירונית למדי הוא הצורם בנוף המוזיקלי של האלבום הזה.
No comments:
Post a Comment