אןצק

בימים האחרונים אני בביה"ס מ8 עד 22, ואין לי זמן לכתוב, אז אני אעשה משעה אומלל ואעתיק משהו שהפלצתי בשתי דקות בפייסבוק כנוט:

סמי- תגובה לביקורת של אלון על החדש של רדיוהד:
http://music.walla.co.il/?w=%2F216%2F1795164

אני חושב שהבעיה האמיתית היא בצורך של אנשים בסו-קולד חדשנות. שזה בסה"כ אחד המושגים הישנים ביותר בספר.לדרוש חדשנות ובו זמנית לשמוע מוזיקה על טייפ-קאסטס/ללבוש חולצת פסים/ללבוש שמלה פרחונית/לאכול אורז זה פשוט מוזר.אני לא אומר שאני לא עושה בדיוק את אותם הדברים -אבל אני כן יודע שאני לא סבול אורז-. כל מה שנעשה עכשיו, וזה כבר לא תלוי בנו- הוא רטרו.

אני כבר לא מהחסידים הגדולים שלהם, אבל פיצ'פורק עשו בסוף שנה שעברה מין כתבה כזו על התפתחות מוזיקלית מסויימת
http://pitchfork.com/features/articles/7886-new-vocabulary/
תוסיף את ניקולאס ז'אר וכו' ותקבל מעין מגמה מוזיקלית ביזארית שיותר נראית כמו פיתוח אגרופובי של ג'ון קייג' מאשר ז'אנר או חידוש, אבל אני חשוב שזה הרחוק ביותר שנצליח להגיע אליו.

אני חושב שהכל מת סופית בתחילת העשור הקודם עם הגעתם הרשמית של המאשאפים. אנשים שהבינו שהפופ כבר לא יחדש את עצמו ויצאו בגישת: "טוב כאן זה נגמר, בואו נקח את השאריות ונזרוק אותן לכלבים" ופנו לקולאז'ים מוזיקלים בלי ברירה. אני לא אומר שהפופ הפסיק לצמוח בתחילת העשור הקודם, אבל ברגע שליידי גאגא עושה מדונה אתה מבין שמשהו כאן כבר די גמור. כל המוזיקה זה וינטג' אחד גדול. כי אין מה לעשות- צלילים זה משאב- פעם גם חשבו שהדלק לא יגמר, והוא נגמר. ברגע שהצלילים נגמרו -שנה שעברה כנראה- המוזיקאים שבאמת הבינו את זה, פשוט פנו אל השקט.

אולי האמרה שנגמרו ההצלילים רדיקלית אפילו יותר מזו של אלון שאומרת שרדיוהד עשו את שלהם -ואני חושב שאני מסכים עם זה טיפ טיפה, אבל בכל זאת לא אתנגד לעוד ביקורת מאלון על רדיוהד חדש, כי אני נורא אהוב את הביקורות שלו-, אבל אחרי 100 שנים של מוזיקה מודרנית מישהו היה צריך להבין שמתישהו זה נגמר.

שום דבר לא אינסופי.