giving up the

אני חושב שלגמרי ברור על מה כל הדבר הזה הולך להיות. על רדיוהד. לא ידוע אם הציניות שנשפכת בטוויטר מוצדקת או לא, לא באתי לדבר על כל המניירות שמסביב, באתי לעשות בצורה צנועה את מה שמיכל ישראלי רוצה שכולנו נעשה.

הביקורת הזו תהא פשוט נוראית, ואני אומר את זה מראש, כי אני הולך להגיד כאן דברים שמי שלא הבין אותם, כנראה גם לא יבין אותם, כי הם פשט הדרכים היחידות שלי לספר מה עבר עלי באלבום, והם כל כך אינדיבידואלים.

קינג אוף לימבס נשמע לי כמו הפרעת קשב אחת גדולה. לא יודע אם תראו את זה כמחמאה או לא, אולי הרבה לא יראו את זה ככה, אבל מבחינתי זה מדהים. אני אמנם רציתי להמנע מדברים כאלו ואחרים, אבל אלו רדיוהד, וההפרעה הראשונה שנתקלים בה זה חוסר הוודאות חוסר ההבנה מאיפה מתחילים. אחרי שמתחילים, כל כך הרבה פרטים מושכים אותך כל הזמן ומותחים אותך למקומות אחרים, אתה הופך למסטיק נוראי ולעוס לעייפה. לא נפלתי מהכיסא בפעם הראשונה, בכלל. אבל, באמת שהיה לי קשה לוותר- לא האמנתי שיצא משהו לא בסדר. ואני מודה שנורא פחדתי לגשת לאלבום הזה מלכתחילה, זה למעשה האלבום הראשון של רדיהוד שיוצא ואכפת לי ממנו. מהאחרים או שהייתי קטן מידי בשביל שיהיה אכפת לי או שהייתי תקוע עמוק בתחת של מייהם ואמפרור וחשבתי שאני מגניב כי יש לי קרוס פיינט על הפנים ותליונים של צלב הפוך ומלא שירים איזוטריים ואנרדוגיים באייפוד נאנו החדיש שלי.

בחזרה למסטיק: אפשר להגיד שהאלבום הזה, שהוא אמביינט אז פאק. הוא למעשה אמן מדובר אחר של השנה -טים הקר- רק על ספידים ועם קצת גיטרות. רדיוהד הם באמת להקה ממש מעולה,  הבעיה היא שהם כל כך שבריריים, כולם חתוכים, למעשה הם כל כך לא שלמים שאני באמת מתקשה להאמין למישהו שאומר שהוא באמת מבין מה הולך שם.

חלקיקים ומולקולות בטבע נמצאים במצב של תנועה/תזוזה תמידית בטבע, חוץ מבאפס המוחלט. כל התזוזה הזו קיימת בגלל שהחלקיקים כל פעם פוגעים אחד בשני/נפגעים ע"י חלקיקים חיצוניים, אבל למעשה הטבע הזה טמוע בהם עוד מהמפץ הגדול. במהלך ההאזנה לאלבום הזה, הפכתי לחלקיק, כל צליל חדש ששמעתי יצר בי את התזוזה הזו מין רעד קטן כזה-  שהלך והתגבר כל פעם שגילתי צליל חדש. הרעד הפנימי הזה היה כמעט קטטוני, כל כך מרוחק מהכל וכל כך מופנם אל תוך הכלום. כמו ללכת ברחוב בלילה עם פנס. זה לא משנה לך יש תאורה בחוץ, הייתי חייב לקחת איתי משהו כדי להיות בטוח שלא יקרה כלום אבל בו זמנית- כמו קפיצת ראש למים הרדודים רק כדי לא לתבוע- מעשה כל כך יהיר שנעשה מפחד כל כך עמוק מדבר אחד שכבר שחכתי שהשני לא פחות בעייתי. אני חושב שהתיאורים שלי עוד בטעות יצרו לכם סלידה מהאלבום, אבל זה לא ככה. הפרנויה שנוצרה- בהתחלה מגישה לאלבום והמשיכה מההאזנה לו, היא כל כך דיסוננסית כי היא בו זמנית גם בנתה אותי אל תוך האלבום הזה במין גביש מושלם משהו.

ואני חושב שבמידה מסויימת הפרנויה הזו נוצרה בערך בכל מי שבאמת האזין לאלבום, כי לא סתם התחילו ספוקלציות ומניפולציות מכאן עד הודעה חדשה שלמעשה: זה לא הסוף, לא כאן האלבום הזה נגמר, יש משהו עמוק יותר, אפילו משהו קצת תמוה בהחלטה לשחרר אותו יום אחד לפני התאריך המקורי. הראיה היחידה שיש לנו היא הטראק ש"סוגר" את האלבום:
Separator (מפריד), שאפילו השם שלו הוא מעין רמיזה קטנה, אבל מה שבאמת מחזק את זה, אלו דווקא השורות האחרונות של השיר:

IF YOU THINK THIS IS OVER THEN YOU'RE WRONG